ביאור מדעי ותורני
לפרק א' בספר בראשית
להלן פרטי סדר הבריאה לפי פשוטו המילולי של המקרא (בראשית, פרק א), בצירוף הביאור המסורתי של התורה, ולצידו מה שמסבירים מדענים.
בצבע הכחול מתואר פשט התורה.
בצבע השחור מתואר הפירוש המסורתי של רבותינו.
בצבע הסגול מתוארים תיאוריות במדע.
* * *
1) ביום הראשון:
קודם כל א-לוהים ברא את השמים והארץ, והקורא הרגיל יבין שמדובר בכדור הארץ והחלל שמסביב לו. כדור הארץ הקדמון מתואר כאדמה ריקה וחשוכה ששקועה מתחת למים עמוקים מאוד (תהום של מים). אז א-לוהים ברא אור ראשוני מיוחד בעולם החשוך, שיצר לראשונה את תופעת היום והלילה בכדור הארץ.
לפי הביאור המסורתי:
חז"ל לימדו אותנו שיש סודות רבים במעשה בראשית הנקרא גם בשם "מעשה מרכבה". המדרשים ופרשני המקרא מגלים לנו שסדר הבריאה היה שונה, ובאמת האור נברא תחילה [כך מסביר רש"י לפי המסורת לפני יותר מאלף שנה, וקובע שזה פשוטו של מקרא ממש, כשהוא מבאר את הפסוקים הראשונים בבראשית כך: בתחילת בריאתם של השמים והארץ בידי א-לוהים, היתה הארץ שוממה מתחת למים... וכל אלה נבראו לאחר שא-לוהים אמר יהי אור].
אנו רואים שלפי הפירוש המסורתי של רבותינו, הפסוק "ויאמר א-לוהים: יהי אור" למעשה מתאר את בריאת היקום, את אותה אנרגיה ראשונית אדירה, והפסוק "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ" מתאר את יצירת העולם, או בעצם את מה שנוצר בראשית היקום: החומר, המרחב והזמן. המפרשים מסבירים שבתחילת היקום נברא חומר ראשוני, ממנו א-לוהים יצר את כל החומרים ביקום, את הכוכבים והעולם. חומר ראשוני זה מתואר בלשון הרמב"ן בשם "חומר היולי", וגם האר"י הקדוש מתאר את היקום הנוצר באור ראשוני אדיר שיצר את את כל החומרים, עד יצירתו הספיציפית של כדור הארץ בידי א-לוהים.
לגבי הפרדת האור מהחושך, לא נראה שהיה מדובר באור וחושך רגילים (כי הרי בריאת השמש והירח מתוארים רק בפסוקים של היום הרביעי). רש"י מסביר שהיה זה אור בלתי רגיל שהאיר בעולם, והספורנו מבאר: "ויבדל א-לוהים בין האור ובין החושך - אותם הימים ששימש בהם האור הראשון, היו זמני אור וזמני חושך שלא בכח סיבוב גלגל, אלא ברצון א-לוהי שהבדיל בין זמן האור לזמן החושך". בפסוקים הבאים כותב על כך רש"י: "להבדיל בין היום ובין הלילה - משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית שימשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום ובין בלילה". אפשר להסביר שהיה זה עירבוב של אור וחושך בלתי טבעיים באותו חומר ראשוני איתו נוצר היקום, עד אשר הפריד אותם א-לוהים (מושגים שכאלה מוסברים כיום בפיזיקה במסגרת התיאוריה של המפץ הגדול. התיאוריה מסבירה שהחומר הראשוני היה בעצם תערובת של פלסמה ואנרגיה מאירה, אלא שהיקום היה חשוך לגמרי בגלל הפלסמה. עם הפיכת הפלסמה לאטומים התאפשרה לראשונה אותה קרינה אלקטרומגנטית שהאירה את היקום).
כפי שמסבירים המפרשים, הפסוק המתאר את הארץ המכוסה מים, למעשה מקדים את המאוחר ומתאר כיצד נראה העולם לפני שנבראה האטמוספירה והיבשה. גם מדענים טוענים שכדור הארץ הקדום היה בתחילתו חשוך ומכוסה מים, לאחר שפעילות געשית יצרה את האטמוספירה הקדומה, ועם ירידת הטמפרטורה החלו מים וקיטור להתרכז עד שנוצרו האוקיינוסים, יבשת-על הופיעה רק לאחר מכן.
ביום השני א-לוהים יצר אטמוספירה בעולם (מה שנקרא גם בשם "שמים"). כפי שהוסבר בפסוקים הקודמים, כדור הארץ שכן מתחת לתהום עמוקה של מים, והיה נתון בחלל הריק ללא חמצן או אויר, כך שלא היתה לו אטמוספירה המאפשרת קיום חיים. א-לוהים יצר את השמים על ידי הוצאת כמות אדירה של מים מכדור הארץ לחלל החיצון, בתהליך זה יצר הא-לוהים את האטסמופירה שבין כדור הארץ לחלל (ה"שמים"), כך שהארץ לא היתה מכוסה שוב מתחת לתהום עמוקה של מים. גם מדענים טוענים שלא היתה בעבר אטמוספירה לכדור הארץ, ומסבירים שהאטמוספירה הקדומה היתה מורכבת רק ממימן והליום, כך שהיא לא איפשרה קיום חיים. מדענים טוענים שהאטמוספירה הופיעה יחד עם יצירת הקליפה החיצונית של כדור הארץ, תהליך אשר מוכרח היה לגרום לפעילות געשית חזקה ששיחררה כמויות עצומות של אדי מים לחלל.
לפי הביאור המסורתי:
רש"י מסביר זאת כפשוטו, ומתאר גם הוא את תיקון האטמוספירה: "יחזק הרקיע, שאף על פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו". עם זאת קיימים פירושים מעמיקים יותר בקבלה (כמו למשל בפירוש המהר"ל), המסבירים שמדובר בהפרדת החומר הראשוני, או הפרדת הרוח מתוך החומר, שהיו עד אז בעירבוב. הרמב"ן כותב על כך: "וזה מענין מעשה בראשית הוא ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר שהענין הוא מסתרי התורה".
א-לוהים תיקן את התפשטות המים בעולם, כדי שתתגלה היבשה, שהיתה עד אז מכוסה מים. מכיוון שמתוארת רק יבשה אחת בבריאה, ניתן ללמוד מכאן שהיבשות התפלגו רק בהמשך (מה שמתואר במדע בשם "נדידת היבשות"). בנוסף, א-לוהים ברא על הארץ דשא ועצים. צמחים אלו ניזונו כנראה מהאור הראשוני, או מהשמש שהאירה עליהם למחרת ביום הרביעי. מדענים טוענים שהצמחים הופיעו על היבשה לפני הופעת החיים על האדמה. כמו כן הם טוענים שהאטמוספירה הראשונית הכילה פחמן דו-חמצי רב, כך שרק צמחים יכלו לשרוד בו. כיום אנו גם יודעים שהצמחים נדרשים עבור מחזור החמצן בעולם, ושהם הכרחיים לכל היצורים החיים על האדמה.
4) ביום הרביעי:
א-לוהים איפשר לראשונה לראות את הכוכבים מפני כדור הארץ (כפי שנאמר: "יהי מאורות ברקיע השמים... והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים"). פסוקים אלה מלמדים אותנו שא-לוהים תיקן את אור הכוכבים, את השמש שתאיר ביום והירח שיאיר בלילה, ואת הכוכבים שכנראה לא נראו עד אז מפני כדור הארץ. מדענים טוענים שהאטמוספירה הקדומה של כדור הארץ לא איפשרה עדיין מעבר יעיל של אור, על אף הטמפרטורה הגבוהה, נראה שהיה צורך לתקן את מעבר האור בשמי כדור הארץ.
לפי הפירוש המסורתי:
כפי שלמדנו מהפסוק "ויעש א-לוהים את הרקיע", המילה "עשייה" אינה בהכרח מלמדת על יצירה חדשה, אלא דווקא על תיקון של דבר קיים. הרמב"ן כותב על כך: "והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ - הוסיף שיהיה אורם מגיע לארץ". ואור החיים כותב על כך: "פירוש שיאירו המאורות בכל הקף השמים וגם יגיע אורם עד למטה לארץ". מסתבר שהשמש והירח לא נראו עד אז מן הארץ, אולי בגלל שהאטמוספירה היתה עבה מידי, או בגלל שמערכת השמש לא היתה עדיין מסודרת באופן שיאפשר את עונות השנה והזמנים בעולם. לפי המפרשים נראה שהפסוקים הללו מתארים את תיקון השמים של כדור הארץ באופן שיאפשר לראות את אור הכוכבים (או אולי הפסוקים מתארים את הבאת אורם של הכוכבים הרחוקים לפני כדור הארץ). הרמב"ן כתב: "ויעש א-לוהים, ויתן אותם א-לוהים - מלמד שלא נהיו אלו המאורות מגוף הרקיע, אבל גופים (נטבעים) נקבעים בו". האבן עזרא מסביר שהמילה "ויתן" מדברת רק על נתינת האור, כמו ביצירת הקשת בענן: "ויתן - אל תתמה על מלת ויתן, כי כן כתוב את קשתי נתתי". מצד שני, אולי הפסוק מתאר את תיקון מערכת השמש: את תיקון המסלולים, המרחקים והזמנים, לפיהם נעים כדור הארץ סביב השמש והירח סביב העולם בימינו.
לגבי גודל הכוכבים, הפסוק מדבר רק על גודל אורם של הכוכבים ולא גודלם הפיזי, כפי שמסביר גם האבן עזרא: "הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב נוגה גדולים מהלבנה, ואיך כתוב הגדולים? התשובה: אין פירושו הגדולים על מידתם בגופם, רק על אורם, ואור הלבנה כפלי כפלים בעבור היותה קרובה מהארץ, וכן כתוב מאורו".
5) ביום החמישי:
א-לוהים יצר את החיים הראשונים במים. החיים הראשוניים היו קטנים וזעירים: "שרץ נפש חיה", ואולי הכוונה היא לחיידקים ורכיכות. עליהם כותב רש"י: "נפש חיה - שיש בה חיות; שרץ - כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ". תיאור זה הולם את מה שמדענים מכנים בשם "עידן הקמבריון", לפי טענתם החיים הראשונים בכדור הארץ כללו רק חיידקים ורכיכות.
רק אחרי אותם חיים ראשונים, התורה מתארת את יצירת החיות הגדולות, בהם נכללים התנינים הגדולים (כנראה הדינוזאורים) והעופות, כמו גם דגים וחיות ימיות גדולות בים. תיאור זה הולם את מה שמדענים מכנים בשם "עידן היורה", לפי טענתם היתה זו תקופה בה חיו דינוזאורים יחד עם עופות קדומים, ובים חיו דגים ובעלי חיים ימיים גדולים.
6) ביום השישי:
א-לוהים יצר מהארץ בהמות וחיות יבשה. פסוקים אלה מגלים לנו שהבהמות נבראו רק לאחר הדינוזאורים והציפורים והדגים. תיאור זה מתאים למה שמדענים מכנים בשם "עידן הקנוזואיקון", לפי טענתם רק לאחר הדינוזאורים והעופות הופיעו הבהמות והיונקים.
התורה מספרת לנו שרק אחרי בריאת כל הבהמות והיונקים נברא האדם. עידן זה מתאים למה שמדענים מכנים בשם "עידן ההולוקן", לפי טענתם רק אחרי הבהמות והיונקים הופיע האדם.
ביום זה א-לוהים יצר את האדם והאשה על הארץ, כדי שימשול האדם בעולם. הפרק לא מתאר כיצד בדיוק נבראו האדם והאשה, וזאת מכיוון שפירוט בריאת האדם מתואר בהרחבה בפרק ב'. הפסוק רק מגלה לנו שהגבר והאשה נקראים ביחד "אדם", ומכאן שהם בעצם גוף אחד.
7) ביום השביעי:
א-לוהים קידש את היום השביעי, כי בו הסתיימה כל מלאכת בריאת השמים והארץ.
* * *
תיאור בריאת האדם בפרק ב':
בפרק ב' מרחיבה התורה את תיאור יצירת האדם והאשה ביום השישי, ולכן פרק זה לא חוזר לתאר את בריאת השמים והארץ, וגם אינו מתאר שוב את בריאת כל משפחות בעלי החיים ביבשה ובים.
הפסוקים המופיעים בתחילת פרק ב' כותבים במפורש שפרק זה נועד לפרט מה בדיוק התרחש ביום השישי לפני שהאדם נברא: "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם, ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמים... ואדם אין לעבוד את האדמה". וכך התרחשה בריאת האדם:
1) הפרק מתאר תחילה כיצד נראתה הארץ לפני שנברא האדם, ומלמד אותנו שלא היו עדיין פירות ועצים הנאים לאכילת האדם ("שיח השדה", "עשב השדה"), כי יצירתם דורשת טיפול מיוחד. לכן א-לוהים השקה את האדמה ויצר נהרות פוריים, ובלב הארץ יצר הא-לוהים גן יפה ומלא כל טוב - וכל זאת לקראת בריאתו של האדם.
2) אז ברא הא-לוהים את האדם מעפר האדמה, והושיב אותו באותו גן יפה בארץ, כשהוא מתיר לו לאכול מכל עצי הגן מלבד עץ הדעת.
3) האדם היה לבדו, והא-לוהים רצה להראות לו את בעלי החיים כדי שידע להעריך את בת-זוגתו העתידית לו. לשם כך הוציא הא-לוהים מאדמת הגן את כל בעלי החיים, במטרה שהאדם יקרא להם בשמותיהם וינסה להפיג את בדידותו.
4) האדם כמובן לא מצא בהם את אהבתו, רק אז א-לוהים ברא מתוך גופו של האדם את האשה המיועדת לו, כדי שידע האדם להעריך אותה באמת (ואכן האדם מכנה את אשתו "בשר מבשרי", להראות את קירבתם זה לזו). מן התורה אנו למדים שהגבר והאשה משלימים זה את זה, ורק יחד ראויים להקרא בשם "אדם", כפי שהתורה כותבת בסיום הפרק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
5) בפרק הבא מסופר כיצד האדם ואשתו חטאו ביום השישי, ואז הוצאו מחוץ לגן אל תוך הארץ הגדולה והרחבה המתוארת בפרק א'. גן העדן הקדום נשמר בידי מלאכי הא-לוהים, ונראה שהוא נעלם עם התפשטות בני האדם בארץ והמבול.
בברכה,
דניאל בלס.