מדען מביט בקניון עצום מימדים, בודק את שינויי הקרקע בעשרות השנים האחרונות ורושם ביומנו: "לפי החישובים השונים, הקניון הזה נוצר במשך 200 מיליון שנה".
מדען אחר מביט בכוכבים, בודק את מהירות האור ורמתו וקובע ביומנו: "לפי החישובים השונים, נצרכו שני מיליארד שנה לאורו של הכוכב להגיע לפני כדור הארץ".
"אדוני," שואל אדם חבוש כיפה את אחד המדענים "כיצד הגעת למסקנה שהתהליך הזה לקח מיליוני שנים? אני הגעתי דווקא למסקנה שהתכנון הרב הנמצא סביבנו איננו מקרי, ולפיכך שהיקום נברא בידי בורא".
"אם יש בורא," עונה המדען "האם אתה רוצה לומר שהוא הטעה אותנו לחשוב שהיקום והעולם הם בני מיליוני שנים כאשר הוא ברא אותם בימים ספורים?"
שאלה מעניינת לא? הבה נבדוק את ההגיון העומד מאחוריה באמצעות סיפור קטן.
* * *
תאר לעצמך שאתה נכנס לחדר שלא היית בו מעולם. בחדר אתה מוצא שולחן, מאוורר דלוק ועט המונח על השולחן. מהי המסקנה שתסיק?
אני מתאר לעצמי שתבין שהתקינו בחדר מאוורר, אותו הפעיל האיש האחרון שהיה בחדר. מישהו השתמש בעט והניחו על השולחן. עד כאן הדברים פשוטים.
כעת תאר לעצמך מישהו נוסף הנכנס לחדר, נקרא לו נמרוד, שאין לו יותר ידע מאיתנו על החדר ובעליו. נמרוד מביט על השולחן, בוחן את המאוורר ומודד בסרגל את העט שעל השולחן. כאשר נשאל לפשר הדבר, יסביר לנו נמרוד שהוא בודק את החדר מבחינה מדעית ומנסה להסביר כיצד העט והמאוורר נוצרו מעצמם בתהליכים טבעיים. "באמצעות התיאוריה שהמצאתי", מסביר נמרוד "חישבתי את מיקום העט על השולחן וכך הגעתי למסקנה שהחדר הוא בן אלף שנה!"
"בן אלף שנה?" תורם גבה בפליאה, "כיצד חישבת את הדברים?"
"ובכן" מסביר נמרוד "בחנתי את עוצמת הכח של המאוורר, וגיליתי שיש לו השפעה על העט הניצב על השולחן. הרוח שיוצר המאוורר דוחף את העט כמילימטר אחד בשנה. לפי חישוב פשוט גיליתי שלקח לעט אלף שנה להגיע למקום בו הוא מונח בשולחן, על ידי הדחף הטבעי של המאוורר, ומכאן שהשולחן והחדר הם בני אלף שנה".
"במילים אחרות אתה אומר שלקח למאוורר אלף שנה לדחוף את העט למקום בו הוא מונח בשולחן?" נפשט את הטיעון.
"בדיוק כך" יאמר נמרוד.
"אך כיצד החלטת שהעט ניצב מלכתחילה בתחילת השולחן?", תשאל בפליאה - "כיצד החלטת שהמווארר פעל תמיד באותו הכח והמהירות?", ועוד - "כיצד החלטת שלא היה כאן אדם שהגיע קודם לכן, הפעיל את המאוורר והניח את העט על השולחן?"
את כל השאלות הללו יפטור נמרוד במחי יד, אין לו עסק עם אנשים "פאנטיים" החושבים שמישהו אחראי על צורת החדר וסידורו.
אנו אמנם לא אוהבים להקרא פאנטים ובודאי שלא רוצים להרגיש פחות חכמים מנמרוד המחשב באמצעות סרגל את מהירות המאוורר ומיקום העט על השולחן, אבל התיאוריה שלו פשוט לא מסתדרת עם ההגיון הבריא.
אנו מבינים שמישהו הניח את העט על השולחן.
"לא יתכן שהעט נוצר בתהליכים טבעיים," אתה מסביר לנמרוד " המאוורר לא פועל מעצמו. החשמל מוכרח להגיע ממקור מתוכנן. הרי דבר לא קורה מאליו!"
"גם אם יש בעלים לחדר" יאמר נמרוד "לא יתכן שהוא יטעה אותנו! לא יתכן שהוא יניח את העט על השולחן כך שהוא יראה לנו כבן אלף שנה!"
"מה?!" אתה מתפלא על רמת האבסורד "הרי מובן מאליו שאם יש בעלים לחדר הוא לא צריך לחכות אלף שנה למאוורר או לעט על השולחן להגיע לאן שהגיעו! הבעלים של החדר לא בילבל אותנו, אתה מבלבל אותנו!"
אנו מבינים שהכל תלוי בנקודת המבט.
מי שסבור שהיקום נוצר מאליו בתהליכים טבעיים, מחשב על פי כך כיצד קניונים נוצרו מעצמם במשך מיליוני שנים וכמה זמן לקח לאור הכוכבים להגיע מעצמו לפני כדור הארץ.
לעומת זאת מי שמבין שהיקום נוצר בכוונה בידי בורא, לא ינסה שוב לחשב כמה זמן הקניונים "נוצרו מעצמם" או כמה זמן לקח לאור הכוכבים "להגיע מעצמו" לפני כדור הארץ. הוא מבין שבורא אחראי לקיומם של אלו.
כך שהבורא לא הטעה אותנו. אנו אלו שמטעים את עצמנו. הרוצה לחשב כמה זמן לוקח לקניונים והרים באנטרטיקה להיווצר מעצמם - מוזמן לעשות זאת, אך מחישובים אלו לא יוצאות שום מסקנות מדעיות. מדובר בהיפותזה אישית, דמיונית, ולא במדע. על מדע אי אפשר להתווכח, מדע הוא משהו תצפיתי.
אדם ישר יבין שכל החשבונות של גיל העולם מבוססות על פרשנות אישית של אתאיסטים, פרשנות שאינה ניתנת לתצפית או ניסוי. אין מדובר במדע כי אם בהיפוטזה דמיונית.
אנשים אלו מחשבים שהעולם, ללא יד מכוונת, זקוק למיליוני שנים כדי להתהוות ולהגיע למצבו העכשווי. לא משנה על כמה הוכחות נצביע בפני אותם אנשים שבורא ברא את העולם ולא צריך לחכות מיליוני שנים להתגבשותו, הם ישארו בשלהם.
כאשר נראה שהבורא ברא את העולם ובמילא לא אמור לחכות לו שיתהווה מאליו, יענו כמה מהם בנאיביות מצחיקה כי "לא יתכן שהבורא יטעה אותנו כאשר החישובים מראים שהיו צריכים לקחת מיליוני שנים לעולם להתגבש...".
אבל לא נסיים את הסיפור כאן. כי יש לו המשך.
* * *
בעל החדר:
כעת נתאר לעצמנו התפתחות בסיפור:
אתה לא מוותר ומתחיל לחפש קצה חוט. אתה מחפש ומחפש עד שאתה מוצא טלפון סלולרי באחת המגירות. מובן מאליו שהטלפון הזה שייך לבעל החדר.
אתה מרים את הטלפון ומוצא בו את שמו ומיקומו של בעל החדר. מתוך סקרנות, אתה מצלצל אליו מיד.
"הו, שלום!" אתה קורא לתוך השפופרת "אני מצאתי את הטלפון הזה בחדר"
"אני הוא בעל החדר" אומר הקול.
"מצויין!" אתה קורא בהתרגשות "אולי תוכל אתה להסביר לנו כיצד הגיעו המאוורר והעט אל השולחן".
"המאוורר והעט?" אומר הקול בשפופרת "את המאוורר התקנתי לפני ימים ספורים. את העט השארתי על השולחן לפני שעה".
הקול בשפופרת עוד מוסיף ומסביר שהחדר נועד לעזרת חולים ונזקקים, כך שעלינו לשמור על הציוד הנמצא בו ולא לפגוע בשום דבר בשום אופן.
"אני אחזור עוד מספר שעות לחדר," אומר בעל החדר "ואתגמל אתכם אם תשמרו על הסדר. אך אם תפגעו בו, החוק יטפל בכם".
מח וחכם יותר אתה חוזר אל נמרוד, מראה לו את הטלפון (לקיומו הוא לא יוכל להתכחש) ומספר לו על השיחה.
"ואגב," אתה מוסיף בחיוך מנצח "בזאת מופרך גם החישוב שלך על החדר בן אלף השנים. בעל החדר הסביר לי שהוא הניח את העט על השולחן לפני שעה. הוא גם מי שהתקין את המאוורר לפני פחות משבוע!"
"לא יתכן," יסביר נמרוד "החישובים המדעיים שלי מראים לי שהדבר אמור לקחת לפחות אלף שנה".
"כי החישובים שלך מתעלמים ממי שהיה בחדר!" נשמע רוגז בקולך.
"לא," אומר נמרוד "אין בעלים לחדר, וגם לו היה, הוא לא היה מטעה אותנו... מכאן המסקנה שהחדר נוצר מעצמו. אין כל בעלים לחדר", ובאומרו זאת, החל נמרוד להסתובב בחדר, לפתוח את הארונות ולקחת ציוד מכל הבא ליד.
"הפסק תכף ומיד" אתה מתריע בו "בעל החדר יחזור לכאן בכל רגע," אך נמרוד מתעלם מהדברים - "לא היו דברים מעולם". הוא שובר חפצים ולוקח עימו ציוד יקר.
"לא היו דברים מעולם?!" אתה מתפלא "מה לגבי הטלפון?".
"מתיחה, זה הכל" פותר עצמו נמרוד מדיון הולם.
"אבל אנחנו רואים שהמאוורר לא נוצר מעצמו, ראה את התכנון!" – אתה מצביע שוב על המורכבות שבמאוורר, בכבל החשמל, בצורת העט ומבנה השולחן.
"התכנון נוצר מעצמו בתהליכים טבעיים לגמרי" חוזר נמרוד על דבריו והורס ציוד יקר.
"אתה יודע מה?" אתב מגיע פתאום למסקנה "נראה לי שאתה אומר את זה רק בגלל שאתה רוצה לקחת ציוד יקר לעצמך, להרוס ציוד בחדר ולעשות ככל העולה על רוחך. אתה מעדיף להאמין שאין בעלים לחדר בשביל לא לקחת אחריות למעשיך!"
"לא, אתה הוא הפאנט!" יאמר נמרוד "אתה רוצה להאמין בקיומו של בעלים לחדר שיבוא לכאן לתגמל אותך בעוד מספר שעות".
"תגמול?" אתה מתפלא "הרי החוק יעניש אותנו אם לא נקשיב לו! גם אתה יכול להשתמש בהגיון שלך ולהבין שהחדר הזה לא נוצר מעצמו. יש לו בעלים וזו ההחלטה שלך אם להרוס את החדר או לשמור עליו!"
וכך ממשיכים הדברים. נמרוד בשלו, הורס ציוד ומשתמש בו להנאתו, ואנחנו בשלנו, שומרים על הציוד ודואגים לנקיון החדר. כך המשיכו הדברים כמובן, עד שבעל החדר הגיע...
* * *
והנמשל הוא ברור: העולם והדת.
אנו מביטים בעולם ורואים עד כמה הוא מתוכנן ומורכב להפליא. אנו מבינים כי יש בורא שבראו, והטבע לא נוצר מעצמו. אך לצערנו, קיים אחוז מסויים של בני אדם בכל חברה, המתעלמים מכל החוכמה שלנגד עיניהם וטוענים שהבריאה נוצרה מעצמה.
ברגע שאנו מבינים שיש לעולם בורא, אנו מחפשים את הטלפון הסלולרי, דרך להתקשר איתו. לדעת את רצונו. הרי לא יתכן שבורא ברא את העולם לחינם, אמורה להיות משמעות לקיום האדם.
אנו מחפשים בין דתות העולם ומוצאים רק טלפון אחד שיש לו כתובת: תורת ישראל. היא הדת היחידה המספרת כיצד א-לוהים מסר תורה במעמד לאומי. שום דת אחרת בעולם לא טוענת למעמד שכזה וגם לא יכולה להמציא מעמד שכזה.
ובתורה זו מספר הבורא כיצד הוא ברא את היקום בשישה ימים עבור בני-האדם. לא, הבורא לא צריך לחכות מיליוני שנים ליקום להיווצר מאליו. זאת אנו מבינים גם בלא תורה. אך התורה מדווחת לנו כמה זמן בדיוק ארכו הדברים, ומכאן והלאה הדרך למחפש האמת קלה בהרבה.