שימו לב למספר דוגמאות, מתוך הכותרות המפורסמות והמרעישות ביותר במדינה כיום:
- האם המרעיבה.
- האברך הדורס.
- הרב המתעלל.
- המחבל היהודי.
- אמא טליבאן.
- אנס המרפתים.
מה המשותף לכל הכותרות המרעישות הללו?
תשובה: כל המעורבים הם בעלי חזות דתית וחרדית.
מדוע איננו שומעים על כותרות כמו, "החילונית המכה", "המשכיל הדורס", "הרוסי הגונב", "הרוצח הדרוזי" או "הערבי שחיבל"?
מדוע יוצרים כלי התקשורת כותרות מרעישות בחרוזים, ומכפישים ציבור שלם, אך ורק כאשר הפרשה היא סביב דמות חרדית, "רב" או "חובש כיפה"?
במאמר זה נסביר מדוע. באמצעות דוגמאות מפורסמות מהתקשורת, נתאר כל כותרת ואת המציאות העומדת מאחוריה. לאחר שנעמוד על חומרת התופעה, נוכל גם להבין את המניע העומד מאחוריה.
* * *
התקשורת לעומת המציאות:
בפרק זה נבחון שש דוגמאות מפורסמות מהתקשורת, בהן מעורב אדם בעל חזות דתית או חרדית. שימו לב להבדל הקיצוני בין המסר והתחושה שהתקשורת החילונית מעבירה לנו, לבין המציאות האמיתית בשטח.
1) האם המרעיבה:
תחת הכותרת המרעישה, התקשורת תמיד מצרפת תמונה גדולה של האם החרדית החבושה בכיסוי ראש. התקשורת יוצרת את הרושם שהאם החרדית לא טיפלה ולא האכילה את בנה הקטן עד שכמעט מת ברעב. עלילת הדם היא פשוטה: החרדים הם פרימיטיביים, פאנטיים, הם לא דואגים לילדיהם, לא מניחים לילדים לקבל טיפול רפואי הולם, מתנגדים למדע והרפואה, מתעללים בילדיהם, ומסכנים את חיי ילדיהם בטיפול אכזרי וחסר אהבה...
במציאות? הילד אובחן בידי מספר רופאים כסובל ממחלה נדירה, ונלקח בידי האם עצמה לבית החולים הדסה. מצבו של הילד החמיר בתוך השגחת בית החולים הדסה, ולא בידי האם "המרעיבה"! האם שהתייעצה עם רופאים, וראתה את מצבו החמור של ילדה (אשר לקח תרופות שגרמו גם לנשירת שיער), החליטה לעזוב את בית החולים הדסה, ולהעביר את הילד לטיפול רפואי אחר. בית החולים דאג לשמו, בשל תרופות נסיוניות שנעשו בילד ללא רשות האם, ובמיוחד מכיוון שמצב הילד החמיר קשות בבית החולים. האם שביקשה לקחת את ילדה מבית החולים הדסה לבית חולים אחר, עשתה זאת רק מתוך דאגה לשלומו. צוות בית החולים הדסה לא רצה שיקחו את הילד לבית חולים אחר, ולכן קרא מיד לשומרים שעצרו את האם, והזמינו את המשטרה בכדי שיצערו את האם המודאגת, בטענה המגוחכת כי היא מבקשת להרעיב את ילדה ולהוציאו מההשגחה רפואית... הכותרות זעקו "האם המרעיבה", ופרט שולי אחד נשכח - הילד החולה בעצם הובא על ידי אמו לבית החולים, ורק אז הוחמר מצבו לאחר שימוש בתרופות נסיוניות. האם הדואגת הובאה למעצר לאחר שביקשה להעביר את בנה לבית חולים אחר. התמונות של הילד המורעב, הנמצא במצב רפואי חמור, נלקחו מתוך בית החולים, כאשר נמצא הילד תחת השגחת בית החולים הדסה, עם כל הרופאים והאחיות הנמצאים במקום. האם הדואגת נקראה בשם המעליב והאכזרי "האם המרעיבה" רק מכיוון שביקשה לקחת את ילדה מבית החולים הדסה, וניתקה אותו מהאינפוזיה כדי לקחת אותו לבית חולים אחר. ברור שהילד לא "הורעב" בשעה שבה נותק מהמכשירים. התינוק הגיע למצבו הירוד בתוך השגחת בית החולים, ולא על ידי האם שדאגה לו. עלילת הדם של התקשורת נבנתה סביב הרגע שבו ניסתה האם להוציא את ילדה מבית החולים, לאחר שראתה כיצד מצבו החמיר בידי הרופאים והתרופות הנסיוניות של בית החולים הדסה.
2) האברך הדורס:
התקשורת יצרה את הרושם של תאונת "פגע וברח" אכזרית ומסוכנת, בה נפגעה קשות אישה אתיופית (אשר מדגישה את עדתה כגורם מכריע בפרשה), וכל זאת בידי נהג חרדי אלים וגס. עלילת הדם היא פשוטה: החרדים הם אלימים ומסוכנים מטבעם. התקשורת הדגישה שוב ושוב את היותו של הנהג חרדי, אברך, ומועמד למשרה רבנית, ודרשה לקבל את שמו המלא, כדי להכפישו בפני כל. האישה האתיופית הדגישה את היחס המשפיל לו זכתה מן החרדי, בגלל מוצאה...
במציאות? האברך היה בדרכו מקניות, כאשר שתי קופאיות בעמדת השמירה בחניון עיכבו אותו, ולגרסתו גם התחצפו אליו. הוא בחר לעזוב את החניון מיד, והקופאיות רצו אליו במטרה לעצור אותו, האחת גם סטרה לו. הנהג ניסה לעזוב, אך הקופאית ניסתה לעצור את רכבו ונעמדה מולו. הנהג החליט לנסוע באיטיות קדימה, בכדי שהקופאית תפנה לו את הדרך, אך היא קפצה על מכסה המנוע של רכבו, והתקשרה מיד לבית החולים בכדי לדווח על "הפגיעה" האיטית החמורה בה לא שברה הקופאית אפילו אצבע. מיותר לציין שהקופאית חזרה לעבוד מיד, ולא זכתה אפילו לימי מחלה. השופט קבע שלא ניתן לקרוא למקרה "תאונת פגע וברח" מכיוון שהקופאית ניסתה לעצור את הרכב בגופה, ולא מתוך תמימות. אין ספק שהאברך לא התנהג כשורה, כאשר הוא ניסה להזיזה באיטיות עם הרכב, והוא התנצל על כך שוב ושוב. ובכל זאת, ההכפשה האדירה לה זכה האברך על "הפשע הנורא" תיגרר אחריו עד סוף ימיו, רק מכיוון שהוא חרדי. מיותר לציין שאלפי חילונים מעורבים בתאונות מסוכנות בכביש המהיר, ובמהירות גבוהה, חלקם נמצאו שיכורים, חלקם פגעו באנשים מתוך רשלנות, והם כולם ביצעו "תאונת פגע וברח" מסוכנת ואמיתית, כפי שהיא מתוארת בחוק הישראלי. אך איש מהם לא זכה ששמו יפורסם בכל רחבי המדינה, ויקרא בשם המבזה "החילוני הדורס". בשונה ממה שמתארים בתקשורת, האברך לא נסע במהירות, הוא לא פצע את האישה, ומנגד האשה ניסתה לעצור את רכבו שלא מתוך תמימות. ובכל זאת הוא נקרא בשם "האברך הדורס", בכדי ליצור את הרושם של תאונה קטלנית שלא היתה, והעיקר - להכפיש ציבור שלם של חרדים ואברכים.
3) הרב המתעלל:
התקשורת סיפרה את סיפורו של רב קהילה ידוע וצדיק אשר הגיע מתוככי החברה החרדית, ואשר היה מדריך הורים חרדיים לגמרי כיצד להתעלל בילדיהם בצורה נוראית. עלילת הדם היא פשוטה: התקשורת רצתה ליצור את הרושם שרבנים בציבור החרדי הם פרימיטיביים ומסוכנים, מלאי אמונות טפלות, ומחנכים להתעלל בילדיהם. המסר הוא ברור, אסור לשמוע לרבנים, הם פאנטיים וקיצוניים. מנגד זאת, הפנתה התקשורת את אור הזרקורים גם כלפי ההורים המתעללים, ובכך יצרה את הרושם שההורים החרדים הם פרימיטיביים לא אחראיים, פאנטיים, מקשיבים לרבניהם בצורה עיוורת וללא מחשבה, ומסוכנים לילדיהם. ה"רב המתעלל" בכתבות תואר כרב בחסידות ברסלב, בכדי ליצור את הרושם שחסידי ברסלב החביבים הם בעצם כת מסוכנת ונטולת מחשבה.
במציאות? לא מדובר ברב, ולא בשום אישיות מוכרת בציבור החרדי, וגם לא בשום חסידות. אין לו הסמכה לרבנות, והוא לא קיבל סמכות משום רב חרדי לכהן כרב ולהדריך משפחות בשום עניין. הוא לא פוסק הלכה, לא דיין ואפילו לא רב בית כנסת.ובעניין המעשים, הרי ידוע שכל סוג של עינוי והתעללות בילדים היא מנוגדת לחוקי ההלכה היהודית, להדרכה של כל גדולי הדור מאז ומעולם, ולכל שיעור יסודי בחינוך ילדים תורני. המשפחות החרדיות לא נוהגות באלימות עם ילדיהם, ולמעשה קיים דגש רב על חינוך ילדים מאהבה בציבור החרדי (ולכן גם הורים חילוניים רבים רושמים את ילדיהם לתלמודי תורה ובתי ספר חרדיים). יתירה מכך, ההתעללות המתוארת סותרת ומנוגדת מכל בחינה את תורתו של הרב נחמן מברסלב בפרט, ושל חסידות ברסלב בכלל (גם את זו של הזרמים ה"בעייתיים" בברסלב). כמו כן, ההורים שהתעללו בילדיהם לא היו חרדים רציניים ממשפחות חרדיות בירושלים, אלא חוזרים בתשובה שלא קיבלו הדרכה תורנית. טרם הוחלט בבית המשפט האם האיש שהובא לדין באמת אחראי למעשים המיוחסים לו. מכל מקום, לא מדובר ברב ולא באישיות מוכרת בציבור החרדי, אין במעשיו שום קשר לחסידות ברסלב הידועה, וההתעללות המתוארת אינה מיוחסת למשפחות חרדיות מוכרות ויראות שמים בירושלים. בכל זאת, בחרה התקשורת להכתיר את האיש המזוקן בתואר הכבוד "הרב" (ולא סתם "רב"), ולתאר את מעשיו כהדרכה תורנית עבור הציבור החרדי "הפנאטי" ו"המסוכן".
4) המחבל היהודי:
התקשורת סיפרה בכותרות מרעישות על יהודי חובש כיפה האחראי למעשי רצח של ערבים וחילונים בשם הדת היהודית. עלילת הדם היא פשוטה: יהודי דתי, שומר מצוות, בעל "זהות יהודית" הוא רוצח ומתנקש מסוכן בחילונים, בעת שהוא מפזר עלונים דתיים המסיתים נגד חילונים. ומכאן שהדת היהודית מובילה באופן טבעי לקיצוניות, לרצח ולטרור, ממש כמו אצל "אחינו" הגויים הערבים והנוצרים.
במציאות? המחבל והטרוריסט "היהודי" המפורסם, לא הספיק להרוג במהלך חייו אפילו שישה אנשים, גם לא ארבע ולא שלוש. אז מה הוא בכל זאת עשה? הוא רצח שני פלסטינים, שלח למספר אנשים מטעני חבלה, והצליח לפצוע נער בן 15. עם כל ההפתעה שבדבר, ובמיוחד למראה כלי הנשק הרבים שהסתיר בביתו, "המחבל ההמוני" הוא לא יותר מעוד סתם רוצח ישראלי, ואינו ראוי לתואר מיוחד. קיצוניים יש בכל מקום, גם כאלו ששולחים חומרי נפץ. מנגד זאת, לא בטוח שהמחבל "היהודי" אחראי לכל המעשים המיוחסים לו. הוא אמנם מחזיק בהרבה מאוד כלי נשק בביתו, אך הוא נתפס בידי המשטרה רק כאשר הוא הדביק מודעות רחוב ארסיות, ואז התחיל להודות בחקירה בכל מיני מעשי רצח וחבלה, אשר את חלקם לפחות, נראה כי הוא לא ביצע. העניין נמצא בחקירה, אך התקשורת כבר יודעת את כל הפרטים. כלי התקשורת לא כינו אותו "מחבל ישראלי" אלא דווקא "מחבל יהודי" בכדי להדגיש את יהדותו הדתית. בכתבות הוא מוצג כמי שרצח בשם הדת הקיצונית, ובשל היותו "ימני" קיצוני. לא תמצאו בתקשורת רוצח או מחבל שמאלני. לא סתם אמר המשפטן מיכאל קליינר כי "עדיף להיות פושע שמאלני". יש להוסיף על כך כי גם "עדיף להיות פושע חילוני", ולא חלילה פושע דתי או חרדי אשר יתפרסם מעל דפי כל עיתון בארץ.
הבהרה: כידוע לכל חרדי, ההלכה היהודית אוסרת כל סוג של רצח ופגיעה בבני-אדם, וההלכות היהודיות העוסקות במיתה הן כה מפורטות, עד שהריגה ביהדות נראית בלתי אפשרית (ואנו מדברים כאן על הלכות בנות יותר מ-2000 שנה!). מלבד זאת, כל דיני המיתה המוזכרים בתורה נעשו רק על פי בית-דין של 23 דיינים, וגם אז טוענת הגמרא שמקרים אלו היו נדירים עד בלתי-אפשריים בבתי-הדין, ונועדו רק להרתעה. אין שום רב חרדי המתיר הריגה, וגם דיני התורה אינם מתירים זאת. גם אם רוצח כלשהו "חובש כיפה", הוא אינו דתי, כאשר האידיאולוגיה שלו נוגדת את חוקי התורה וההלכה היהודיים.
5) אמא טליבאן:
התקשורת מראה בכותרות ענק - גבר ואשה חרדיים למראה, ומתארת מסכת התעללויות שנעשו בשם הקיצוניות החרדית. עלילת הדם היא פשוטה: החרדים הם פאנטיים ומסוכנים כמו מוסלמים מאיראן ואפגניסטן, והחינוך שלהם בהתאם. מזה שנים רבות נוהגים אנשי השמאל להשוות את החרדים לטליבאן ולאיראן, כדי ליצור כלפיהם תחושה שלילית, של פרימיטיביות וקיצוניות דתית מסוכנת. גם באמצעות כתבה זו, התקשורת מנסה להראות שהחרדים הם פרימיטיביים, מסוכנים, מביאים ילדים רבים לעולם תוך כדי טיפול לקוי ואכזרי, ושחינוך הילדים החרדי הוא קיצוני ומסוכן לשלום הילד.
במציאות? מדובר במשפחה מסורתית של חוזרים בתשובה, אשר פעלו על דעת עצמם, ולא קיבלו מעולם הדרכה תורנית. מעניין לציין שכל הילדים של האם מגינים עליה בבית המשפט, וטוענים שהאם היא אישה חולה בנפשה, ולא פעלה מתוך שיקול דעת. מקרה זה הוא מפורסם רק בגלל שהנפשות הפועלות בו הם בעלי חזות חרדית. אילו ההורים החוזרים בתשובה בעלי חזות חילונית, קרוב לודאי שלא הייתם שומעים על המקרה מחוץ לכותלי בית המשפט, ושום כותרת לא היתה זועקת "אמא טליבאן". בדרך זו, מנסה התקשורת להראות שכל אמא חרדית היא מטבעה קיצונית כמו נשות הטאליבן, סיסמא שמודבקת שוב ושוב רק כלפי חרדים, אך לעולם לא כלפי חילונים שפשעו והתעללו בילדים.
6) אנס המרתפים:
התקשורת מראה תמונה של חובש כיפה סרוגה עם זקן, ומתארת פידופיל מסוכן שישב בכלא, השתחרר וחזר להטריד ילדים. עלילת הדם היא פשוטה: הציבור הדתי מוציא מתוכו אנשים סוטים ומסוכנים, המוצאים בו מקלט למעשיהם המתועבים. רק מכיוון שמדובר באדם בעל חזות דתית, התקשורת מדגישה את האיש ותמונתו בכותרת ענקית, ותחת השם המצלצל "אנס המרתפים". כל זאת בכדי למשוך את תשומת הלב של הקוראים. אין ספק שרוב האנסים והפידופילים היושבים בבתי הכלא בישראל הם חילונים, אך התקשורת נותנת שמות מרעישים רק לאנסים בעלי חזות דתית - מזוקנים וחובשי כיפות. אילו היה האנס נראה כחילוני, ספק אם היו מפרסמים את תמונתו ומתארים את מעשיו המחרידים לפרטים, וסביר להניח שלא היינו שומעים על הכינוי "אנס המרתפים".
במציאות? ככל הנראה מדובר באדם חולה בנפשו, אנס ופידופיל שאינו שונה מכל אנס ופידופיל אחר בארץ. בכל קהילה ישנם משוגעים וחולי-נפש שאינם מסוגלים לשלוט במעשיהם, והם בדרך כלל מקבלים טיפול תרופתי הולם. התקשורת לא נותנת לעובדות לבלבל אותה, ומפרסמת את תמונתו של האנס בגדול אך ורק בגלל היותו חובש כיפה ובעל חזות דתית. רק מסיבה זו נתנה לו התקשורת החילונית כינוי קצר ומזעזע, שכולם יוכלו לזכור. בדרך זו, רוצה התקשורת להראות, כי החברה הדתית לוקה בפשע ופריצות מהסוג החמור והמזעזע ביותר, ומוציאה מתוכה דתיים סוטים ומסוכנים. מיותר לציין שההלכה היהודית אוסרת כל סוג של פריצות, זימה ואונס. החברה החרדית תמיד דאגה להוקיע אנשים פרוצים ומסוכנים, ולגרשם מן הקהילה החרדית. חינוך הילדים עומד בראש מעייניו של הציבור החרדי, והחרדים אינם מפקירים את ילדיהם, כפי שהתקשורת מנסה להציג.
* * *
מדוע חילונים, גויים ואנשי שמאל לא זוכים לכותרות מזעזעות?
שימו לב לכינויים המרעישים:
"האם המרעיבה". "האברך הדורס". "הרב המתעלל".
"המחבל היהודי". "אמא טליבאן". "אנס המרפתים".
מדוע לדעתכם, פושעים חילונים לא זוכים לכותרות מרעישות ומזעזעות, שמצלצלות יפה באוזן? האם יתכן שהפשעים החמורים והמזעזעים ביותר במדינה נעשים רק בידי "חרדים"?
לפני שתמהרו להשיב, הנה רשימה קצרה, של פושעים וחשודים חילוניים (חסרי דת), שלא זכו לכינויים ופרסום מודגש של אורח חייהם ומוצאם בידי התקשורת החילונית:
1) מייקל פישר, שוטר אשר טבח את כל בני משפחתו והתאבד, מעולם לא תואר כחילוני, או "השוטר הטובח".
2) אסף גולדרינג, אשר רצח את ביתו הקטנה והתאבד, מעולם לא תואר כחילוני, או "האב הרוצח".
3) אלי פימשטיין, אשר רצח את ביתו, מעולם לא תואר כחילוני, או "רוצח הילדים".
4) דודו טופז, מנחה אשר סחר פושעים כדי להכות שחקנים והתאבד, לא תואר כ"איש הרייטינג החילוני".
5) חנן גולדבלט, שחקן אשר ביצע מעשי אונס, מעולם לא תואר כחילוני או "השחקן האונס".
6) דמיאן קרליק, גוי ממוצא רוסי החשוד ברצח משפחת אושרנקו, מעולם לא תואר כחילוני, גוי או רוסי.
7) יובב אלגואטי, אשר רצח את אימו ודקר את אחיו, מעולם לא תואר כחילוני, או בשם "הדוקר הפסיכוטי".
8) ניקולאי דורושב, גוי ממוצא רוסי אשר ניסה לאנוס בחורה ואז רצח אותה, לא תואר כחילוני או "הגוי הרוצח".
בכל יום אנשים חסרי-דת מבצעים פשעים הרבה יותר חמורים מכל חרדי עליו שמענו בעיתונים, ובכל זאת רק החרדים זוכים לכותרות ענקיות וכינויים קליטים. מהי לדעתכם הסיבה לכך? מדוע התקשורת מכנה בשמות קצרים ומזעזעים אך ורק חשודים ופושעים בעלי חזות חרדית?
הסיבה לכך פשוטה: כאשר אנו נתקלים בכותרות ענק וכינויים קצרים ומצלצלים עבור פושעים, אנו מבינים שמדובר בפשע רציני וחמור בדרגתו יותר מכל פשע אחר מסוגו. בארצות הברית למשל, נהוג לכנות בכינויים מזעזעים בעיקר רוצחים מסוכנים ואנסים סדרתיים. כאשר הכינוי הוא קצר ומזעזע, הוא מלמד אותנו שמדובר במקרה קיצוני וחמור ביותר, השונה מכל פשע אחר במדינה. מסיבה זו הרוצחים והפושעים הגדולים ביותר נקראים בכינויים מחרידים, כך יותר קל לזכור אותם ולהצביע עליהם.
מסיבה זו בדיוק התקשורת החילונית נותנת כינוי קצר ומזעזע לכל פושע דתי. כותרות כאלו יוצרות אצל הקורא החילוני את הרושם, כי הפשעים שנעשו בידי "חרדים" הם חמורים יותר מכל פשע אחר שמבוצע במדינה. הרי רק ה"חרדים" זוכים לכותרות ענק ולשמות מזעזעים כמו "האם המרעיבה", "האברך הדורס", "המחבל היהודי" או "הרב המתעלל".
השמות לבדם יוצרים פרופורציות לא הגיוניות לחומרת הפשע, ורק למשמע הכינויים הקורא בטוח שאמא חרדית ניסתה להרעיב את בנה למוות במרתף חשוך, שאברך דרס במהירות אשה תמימה ופצע אותה קשות, שרב חרדי ידוע וחשוב התעלל בילדים, או שמחבל דתי רצח עשרות אנשים בפיגוע המוני.
הקורא הישר צריך לשאול את עצמו, האם אצל החילונים אין "אמא מתעללת", "אבא מרעיב", "חילוני דורס" או "אנסי מרפתים"?
מובן מאליו שאם כל ה"פושעים המסוכנים" המופיעים בכותרות העיתון היו בעצם חילונים, לא היתה התקשורת מכנה אותם בכינויים מזעזעים, וקרוב לודאי שלא הייתם יודעים אפילו את שמותיהם. רק כאשר המקרה נוגע לחרדי, יש לתארו כפושע האיום ביותר במדינה. זאת כדי ליצור את הרושם שהאנשים המסוכנים ביותר הם חרדים. לאחר קריאת כל העיתונים הללו, החילוני הנבוך כבר חושב לעצמו "אם לא היו חרדים במדינה, כולם היו מוסריים, לא היו פושעים מסוכנים, היתה השכלה, היתה נאורות...".
אין ספק שכאשר הפשעים המזעזעים מתוארים עם תמונות של אנשים בעלי חזות חרדית ודתית, הקורא התמים מגיע למסקנה שהפושעים המסוכנים ביותר יוצאים מהחברה הדתית והחרדית. זוהי מטרתה של התקשורת, ובדרכים "חוקיות" וערמומיות מאוד, היא מצליחה לעורר רגשות תיעוב ופחד מחרדים, דבר אותו הצליחו לעשות רק משטרים אפלים מאירופה. זוהי הפלייה תקשורתית ברורה, המופיעה ומודגשת אך ורק כאשר המקרה נוגע לחרדים. רק דמם של החרדים מותר במדינה הזאת, ושום חוק לא שם סוף לתופעה הזאת.
מעניין,
1) כאשר המדינה הוציאה יהודים מבתיהם בניגוד לרצונם, התקשורת כינתה זאת בשם "פינוי גוש קטיף".
2) לעומת זאת, כאשר שרים חרדיים מבקשים להוציא מהארץ גויים זרים ומהגרים בלתי חוקיים, בכוונה להחזירם לארצם המקורית, התקשורת מכנה זאת בשם "גירוש ילדי העובדים"!
מעניין,
1) כאשר ראש וממשלה או נשיא מדינה חילוני לוקח שוחד לכיסו הפרטי, בית המשפט מתחשב במעמדו וסולח לו.
2) לעומת זאת, כאשר שרים חרדיים לוקחים שוחד שלא לכיסם הפרטי, אלא עבור מוסדות חרדיים, בית המשפט שולח אותם מיד לכלא, ואף מכפיל את עונשם בשנים.
הכלל בתקשורת הוא מאוד פשוט:
1) אם יש לחשוד כיפה קטנה - אז חובה להדגיש שהוא "חובש כיפה".
2) אם יש לחשוד כיפה שחורה וחולצה לבנה - אז הוא אברך חשוב.
3) אם יש לחשוד גם זקן וכובע - אז הוא רב חרדי חשוב.
4) ואם היו מגיעים לחשוד כמה חילונים להתייעצות - אז הוא רב מקובל.
5) והכי חשוב: אם מדובר באדם בעל חזות חרדית, יש למצוא לפרשה שם מצלצל לאוזן, יש לתאר את החשוד כפושע מסוכן, יש לפרסם את הפרשה בעמודים ראשיים ובכותרות ענק, חשוב לתאר את המקרה בצורה המוגזמת ביותר שניתן, יש לתאר את אורח חייו הדתי של החשוד, גם חשוב לתאר את המעשה כפשע נדיר בחברה הישראלית וככזה אשר מזעזע את כל המדינה.
החוק קובע שכל אדם הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו.
אך אם מדובר בחרדי, התקשורת קובעת - הוא אשם ללא חשד, ואין אפילו טעם לשאול האם תוכח חפותו.
* * *
עדיין לא שמעתם על "תוקף הטרמפיסטיות"?
כינויים ניתנים רק לפושעים סדרתיים המסוכנים לציבור הרחב, וזאת בכדי שידע הציבור להזהר מפניהם. גם התקשורת בארץ, כמו בחו"ל, מדביקה לעיתים כינויים מיוחדים לסוטי מין סדרתיים, וכך המציאה שמות כמו "תוקף הטרמפיסטיות", "אנס האינטרנט" או "אנס המדרגות". סביר להניח שרוב האנשים בארץ לא שמעו על הכינויים הללו. אחרי הכל, הם הופיעו לעיתים ספורות בלבד בחדשות. כינויים בתקשורת הם ללא ספק נדירים, וניתנים רק לסוטי מין מסוכנים מאוד. ועל פי רוב, גם סוטי המין המסוכנים ביותר לא יופיעו בעמודים ראשיים ובכותרות מרעישות לצד תמונות ענק של הפושעים המסוכנים. התקשורת לא עושה קמפיין פרסום לכל פושע, ואנו לא שומעים עליהם יותר מפעם אחת או פעמיים בחדשות.
לא כך הוא הדין כשמדובר באנשים בעלי חזות חרדית. אז התקשורת מעניקה כינויים מזעזעים גם לאנשים הפשוטים ביותר, והיא מפרסמת את שמותיהם ותמונותיהם גם עבור פשעים בדרגה הקלה ביותר.
חישבו על כך, היכן שמענו לאחרונה כינויים קצרים ומזעזעים עבור אנשים פשוטים, שלא ביצעו פשע חמור מתוך כוונת תחילה? התשובה פשוטה - רק כאשר המקרים נוגעים לאנשים בעלי כיפה וכיסוי ראש.
סביר להניח שרוב הישראלים בארץ לא יודעים מיהו "אנס האינטרנט" או "תוקף הטרמפיסטיות", אך כולם ידעו ללא יוצא מן הכלל לספר על האם המרעיבה והרב המתעלל... זאת מכיוון שהתקשורת עושה קמפיין פרסום ארצי רק עבור דמויות בעלות חזות חרדית. התקשורת מכירה בפרסום שיוצרים שמות קצרים ומזעזעים, אך נוטה להשתמש בהם דווקא כשמדובר בדתיים, גם כאשר הם אינם רוצחים או "אנסים סדרתיים" מסוכנים.
"האברך הדורס" או "האם המרעיבה" הן דוגמאות מפורסמות לכך. אנו רואים שאדם בעל חזות חרדית לא צריך להיות רוצח שכיר או אנס סדרתי כדי לזכות בכינוי קצר ומכפיש בכותרות ענק, הוא רק צריך כיפה שחורה, ואם זו אישה - אז כיסוי ראש.
אנו רואים פעם אחר פעם כיצד מתפרסמים בעיתונות אנשים פשוטים בעלי חזות דתית, כאילו היו רוצחים מסוכנים או פושעים סדרתיים. אנשים פשוטים אלו, ביצעו בדרך כלל פשע קל בחומרתו המשפטית, ולרוב רק מתוך רשלנות או פזיזות הדעת, וגם לא בכוונת תחילה. הם לא היו רוצחים שכירים וגם לא אנסים סדרתיים, ובכל זאת התקשורת מכנה אותם בכינויים ארסיים ומוגזמים, בכותרות מרעישות לצד תמונות ענק שלהם, תוך פרסום שמותיהם ופרטיהם האישיים, והתקשורת חוזרת לתאר אותם שוב ושוב בעשרות כתבות לאורך תקופה ארוכה, עד שכל חילוני במדינה לומד להכיר אותם. מדובר בקמפיין פרסום אנטי-דתי שנועד אך ורק כדי להשחיר את פני הציבור החרדי בישראל.
גם הסוטים והפושעים המסוכנים ביותר במדינה לא זוכים לכל כך הרבה כתבות ותמונות, כינויים והכפשות, כמו שזוכים אנשים פשוטים בעלי חזות חרדית. לא ניתן להתעלם מהתופעה הזאת, החוזרת ונשנית מעל דפי כל עיתון חילוני בארץ, כל אתר חדשות חילוני, כל ערוץ טלויזיה חילוני, כל שידור רדיו חילוני, וכל תוכנית חדשות חילונית.
* * *
נעצר דתי שביצע שורת פיגועים?
קוראים יקרים, מהי דעתכם על הכותרות הבאות:
"שומר החוק הרוצח", "ההומניסט שמתעלל בילדים", "התורם שלא עזר מעולם לנזקקים",
"המשכיל שלא רוצה ללמוד", "המתורבת שהולך ללא מכנס וחולצה", "המנומס שאוכל עם הידיים",
"הישראלי שגר כל חייו באמריקה", "המתנחל שמתגורר בתל אביב",
"הדתי שכופר בדת", "החילוני ששומר תורה ומצוות", "המוסלמי שהתפלל כל חייו לישו",
"הבודהיסט שלא שמע על בודהה", "הנוצרי שלא מאמין בישו", "הימני שרוצה לתת את כל המדינה לערבים ולקפוץ לים", "השמאלני שרוצה להרוג את כל הערבים בעולם".
האם אתם שמים לב לחוסר ההגיון המשווע בכותרות אלו? הרי הן סותרות את עצמן, וכל האומר אותן משים עצמו ללעג ולקלס.
אז מדוע בכל זאת אנו שומעים שוב ושוב על הרב החרדי שהתעלל, המקובל שפיתה, החרדי שרימה עשרות אנשים, או על הדתי שביצע פיגועים? מדוע "ההגיון" אינו חל על כתבות הנוגעות לדתיים, רבנים וחרדים?
הדבר מובן כאשר לעיתים משתמשת התקשורת בכותרות לא הגיוניות בכדי למשוך תשומת לב, אך גם במקרים שכאלה, הכתבים תמיד יבהירו בגוף הכתבה את כוונת הכותרת המוזרה. לא כך הוא הדין כאשר הכתבות נוגעות לחרדים, כי אז הכתבה תתאר בדיוק כמו בכותרת, את המעורבים חובשי הכיפות בפרשה, ותדגיש את עצם היותם חרדים. התקשורת תתאר את אורח החיים החרדי של הפושעים, והיא תשתדל לתאר אותם כדמויות ידועות ומוכרות בציבור החרדי, בתור רבנים חשובים, אברכים או חרדים יראי שמים. בכתבה כמו בכותרת, הרבנים הם תמיד רבנים, והחרדים הם תמיד חרדים, האברכים הם תמיד אברכים, והדתיים הם תמיד דתיים. כך התקשורת מציגה אותם מהתחלה ועד סוף, מתוך מטרה ברורה להכפיש את הציבור החרדי בישראל.
ומהי המציאות?
פשוט הדבר, שכל אדם שהוא חרדי, גם מחוייב להלכה היהודית ולרבנים החרדיים, אחרת הוא אינו יותר מאשר חילוני (כלומר חסר דת) בתחפושת של אדם חרדי. לא ניתן לומר שחרדי רצח, כפי שלא ניתן לומר "שומר החוק הפושע" או "הדתי הכופר בא-לוהים".
מסתבר כי בציבור החרדי ישנם אנשים בודדים המתחזים לחרדים, כאשר האידיאולוגיה שלהם סותרת את התורה וחוקי ההלכה, והם אינם נשמעים להלכה הרבנית. אנשים שכאלו הם חילונים (כלומר חסרי דת) שלבשו חליפה, וגידלו זקן ופיאות. זה לא הופך אותם לדתיים ולא לחרדים, מכיוון שדעתם הפוכה לדעת התורה והיהדות החרדית. ההלכה אוסרת פגיעה בילדים ואנשים חפים מפשע, ולכן לא יתכן לומר כי "הרב מתעלל" או שהמחבל הוא דתי, בדיוק כפי שלא ניתן לומר כי נמצא אדם דתי שכופר בא-לוהים.
ובכל זאת התקשורת קובעת את הבלתי-אפשרי: "נעצר דתי שביצע שורת פיגועים" או "המשטרה עצרה דתי שביצע פיגועים". האם כל מחבל שחובש כיפה הוא דתי?
הלבוש החיצוני הוא לא יותר מאשר תחפושת, ורק דעתו ומעשיו של האדם קובעים את רמת השתייכותו לאידיאולוגיה או דת מסויימת.
הכל מבינים, כי בגדי חייל לא הופכים מיד כל אזרח לחייל, ובגדי שוטר לא הופכים מיד כל אזרח לשוטר. גם לבוש חרדי לא הופך מיד כל אדם לאברך חרדי, וזקן ארוך לא הופך כל חובש כיפה לרב. התקשורת רק מוכיחה, שיש חילונים שמתחפשים לרבנים חרדיים רק בפורים, ויש חילונים שמתחפשים לחרדים כל השנה. אל תשכחו כי גם לתיש יש זקן, זה לא הופך אותו לרב.
* * *
ומה לגבי חרדים שחטאו?
פשוט הדבר, שיש גם חרדים שחוטאים לפעמים, מועדים ועושים טעויות מתוך פזיזות הדעת, כעס או תאווה. אך גם כאשר חרדים אלו חוטאים, הם עדיין מאמינים בכל ליבם בהשקפה החרדית, באורח החיים החרדי, בהלכה היהודית ובדעתם של גדולי הדור. והם באמת נוהגים לחזור בתשובה על מעשיהם, ולא לשוב עליהם עוד. בגמרא נאמר עליהם (על פי ספר משלי, פרק כח, יג) "מודה ועוזב - ירוחם".
יתכן שבפרשיות כמו "האם המרעיבה", "האברך הדורס" או "אמא טליבאן", מדובר בחרדים שטעו ומעדו. במקרים מסויימים מדובר בהאשמה שקרית (כמו אולי, בפרשת "האם המרעיבה"), אך באחרים מדובר בחטא מצער. ה"אברך הדורס" לדוגמה, לא ביצע פשע כל כך אכזרי ומסוכן כפי שהתקשורת הציגה, אך אין ספק שהוא לא נהג כשורה, הוא פעל בפזיזות והתנהג בניגוד לכללי ההלכה. הוא טעה, הוא חטא והוא ביקש סליחה ומחילה על כך.
לא היה כל טעם להכפיש את האברך שמעד לעיני כל התושבים במדינה, להגזים בתיאור הפרטים עד כדי שקר ורמייה, לכנותו בכינוי מזעזע שירדוף אותו, ועוד לפרסם את שמו ומשפחתו לעיני כל. ישנם עבריינים חילוניים מסוכנים הרבה יותר, חלקם נהגו ברשלנות, והיו מעורבים בתאונות "פגע וברח" רציניות ומסוכנות מאוד, אך איש מהם לא הוצג מעל כל עיתון בארץ, והוכפש בצורה כה חריפה ומוגזמת. מסתבר שהפשע הגדול ביותר של "האברך הדורס" היה עצם היותו אברך חרדי.
ההגינות כמובן מחייבת, כי במקרים בהם חרדי מעורב בפשע או חטא, אין לתאר את עצם היותו "חרדי", "חובש כיפה" או "בעל זקן".
אדם הוא אדם, וגם חרדי הוא אדם, בעל יצר טוב ויצר רע. אלא שבשונה מהחילוני חסר הדת, החרדי מאמין בדת הדורשת ממנו להיות מוסרי וישר. אם אדם חרדי בכל זאת מעד ועשה מעשה מכוער, חישבו לעצמכם כיצד הוא היה מתנהג בתור חילוני שאינו מחוייב להלכה! על כך כתבתי את המאמר: "להיות דתי זה מוסרי יותר, תחשבו על זה": http://hydepark.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2667337&forum_id=4142
התקשורת החילונית כמובן ששה ושמחה על כל חרדי שמעד וחטא, ונוהגת להציג את מעשיו כאילו היו מייצגים את הציבור החרדי כולו. זוהי הונאה תקשורתית הנפוצה בכל כלי המדיה החילוניים, ולא מן הסתם מכנה הרב אמנון יצחק את התקשורת החילונית בשם "תשקורת".
ובכל זאת, שימו לב שרבנים וחרדים בני-תורה אמיתיים שלומדים ומלמדים בישיבות וכוללים, אינם מופיעים במקרים של מעשי רצח, סמים, אונס ושוד. מסיבה זו, יוצרת התקשורת "סיפורים חרדיים" שלא היו, ומספקת עלילות דם נגד חרדים. ובדומה לעלילות הדם המקוריות על אכילת דם נוצרים בפסח, גם התקשורת לא מבססת את הכתבות על מציאות, ומספרת סיפורי מעשיות שלא קשורות כהוא זה לחברה החרדית וההלכה היהודית לדורותיה. אני כמובן מדבר על רבנים וחרדים שאינם רבנים ואינם חרדים, אך בכל זאת מוצגים ככאלו מעל כל בימה תקשורתית. "הרב המתעלל" לדוגמה, אם אכן האשמות המיוחסות לו אמיתיות, הוא אינו רב ואינו חרדי. "הדתי שביצע פיגועים" הוא ודאי אינו דתי.
אין המדובר כאן במעידה חד-פעמית, בטעות או בחטא, ממנו מתבקש החרדי החוטא לחזור בתשובה. במקרים אלו מדובר באנשים בעלי אידיאולוגיה בלתי דתית, הסותרת את ההלכה הרבנית. מדובר בחילונים בעלי אידיאולוגיה ודת אישית שהם יצרו לעצמם, והם אינם קשורים בשום צורה או דרך לדת היהודית, לרבנים או לחברה החרדית.
ניקח לדוגמה את המקרה של מנחם כוכבי, אדם בן 76 החבוש כיפה סרוגה, ואשר רצח את אישתו בפטיש. לטענתו הרצח היה מתוכנן, והוא אומר כי הוא אינו מצטער או מרגיש חרטה על מעשיו. אדם זה הוא ללא ספק חסר דת, ואינו דתי, מכיוון שדעתו ומעשיו מנוגדים להלכה היהודית והדרכת רבותינו. הכיפה שעל ראשו אינה יותר מחתיכת בד, ולא מייצגת אמונה בדת או בהלכה היהודית. אין להחשיב אדם שכזה כדתי, או לתארו כאיש דתי.
חשוב להבדיל בין חרדי שחטא מתוך פזיזות או יצר שתקף אותו, לבין אדם בעל אידיאולוגיה בלתי-חרדית המחופש לחרדי. התקשורת כמובן חוטאת פעמיים, ומציגה את כל החוטאים והפושעים בתור רבנים וחרדים, ואינה מתארת בכלל את אורח חייהם של פושעים לא דתיים. הרושם שנוצר הוא פשוט - החרדים הם המסוכנים ביותר, ומהם יוצאים הפושעים המסוכנים ביותר.
* * *
למה התקשורת עושה את זה?
כפי שראינו באמצעות דוגמאות רבות, התקשורת היא מגמתית, ופועלת בדרכי שקר ורמייה בכדי להכפיש את הציבור החרדי, ולתארו כפרימיטיבי, פאנטי, מסוכן ונטול חשיבה. כל חרדי שפשע, או חילוני בתחפושת רב, מתוארים בתקשורת כדוגמה קלאסית לחרדי הממוצע, וכמי שמייצג את כל הציבור החרדי ורבותיו.
התקשורת חוטאת בשני פשעים:
1) הפלייה תקשורתית: כאשר חרדי או חוזר בתשובה מעד וחטא, ואפילו בפשע שאינו חמור לפי החוק הישראלי - התקשורת תפרסם את תמונותיו ואת שמו בכותרות ענק, תוך שימוש בשמות וכינויים מעליבים עבורו, ותדגיש את היותו חרדי או אברך. לעומת זאת כאשר חילוני או גוי ממוצא מסויים פושעים, ואפילו בפשעים חמורים מאוד לפי החוק, התקשורת לא תדגיש את מוצאו או את דתו, ולא תשתמש בכינויים מעליבים כדי לפרסמו בכל רחבי הארץ.
2) הונאה תקשורתית: כאשר אדם בעל חזות דתית או חרדית, פושע מתוך אידיאולוגיה אישית הסותרת את חוקי הדת היהודית והרבנים החרדיים - התקשורת תפרסם אותו בתור רב ואישיות חרדית לכל דבר ועניין, ולעיתים רבות אף תציג אותו בתור אישיות מוכרת וידועה בציבור החרדי. מיותר לציין שחילונים שפשעו לעולם לא מודגשים בתקשורת בתור חילונים או אנשי שמאל.
התקשורת נוהגת להדגיש מעל כל במה ציבורית, את חזותם ושמותיהם של חרדים שחטאו, ושל חילונים בעלי חזות חרדית, וזאת כדי ליצור את הרושם השלילי ביותר שניתן על החברה החרדית והרבנים החרדיים.
כמו כן, לעיתים רבות, כאשר מגיעים פושעים חילוניים לבית המשפט, הם מניחים על ראשם כיפה, בדרך כלל כדי להקל את גזר-הדין מהשופט, ולהראות שהם "חזרו בתשובה" ומתחרטים על מעשיהם הרעים. במקרים שכאלו, התקשורת ממהרת להכתיר אותם כדתיים וכחובשי כיפות, על אף שאת פשעיהם עשו אותם פושעים בתור חילונים וללא כיפות.
במקרים דומים, חוזרים פושעים בתשובה, וגם אז הם מתוארים בתקשורת כחובשי כיפות שפשעו, על אף שהם ביצעו את הפשע כחילונים גמורים. כל ההטעייה התקשורתית הזאת נעשית בכדי ליצור את הרושם הרע ביותר שניתן על אנשים דתיים, חרדים וחוזרים בתשובה.
כל המנסה להשוות בין כתבות דומות בחדשות ובאינטרנט, ומיד ישים לב למגמה השקופה של התקשורת. לא ניתן להתעלם מהעובדות: רק כאשר חרדים מעדו וחטאו, התקשורת נוהגת להדביק להם כינויים בכותרות ענק מזעזעות, דורשת לפרסם את שמם ברבים, ומתארת את פשעם בצורה מוגזמת ואפילו שקרית. בדרך זו, מנסה התקשורת לומר, שהחרדים מתנהגים בדרך המקובלת בציבור החרדי, על פי היהדות ודעת הרבנים. התקשורת מנסה לומר - "הנה חרדי שנתפס", וליצור את הרושם הנורא שכל החרדים מתנהגים באורח זה, אך אינם נתפסים...
זהו למעשה השקר הארסי והדרקוני ביותר של התקשורת החילונית בימינו, שנועד אך ורק כדי להכפיש את הציבור החרדי והיהדות. הדוגמאות בהם אתם נתקלים בעיתונות הכללית הם הכבשים השחורות, את חייהם הורסת התקשורת, במטרה להעביר את המסר.
בכל חודש אנו שומעים על מקרים מזעזעים חדשים, וכך מטפטפת התקשורת רעל לציבור הרחב, טיפה אחרי טיפה.
שמעתי על חילונים שקראו כתבות מסוג זה, והיו בטוחים שאנסים ופידופילים ידועים מסתובבים בצורה חופשית בציבור החרדי, ועושים את המעשים השפלים ביותר בהשגחת הרבנים. היו אפילו חילונים שחשבו לעצמם, כי רוב החרדים מתנהגים בביתם בדרך של גילוי עריות, והקהילה החרדית מסתירה את כל סוגי הפשע, הרצח והאונס מתחת לשטיח קסמים מופלא. ומדוע לא יחשבו כך חילונים? כאשר חילוני רואה כתבה ענקית על בת שנאנסה בידי אביה החרדי למראה, הוא בטוח לעצמו, כי התופעה נפוצה אצל החרדים, אלא שהם מסתירים זאת בקהילות "הסגורות" שלהם. החילוני חושב לעצמו שכל מקרה שפורסם הוא דוגמה למקרה בו "לא הצליחו החרדים לטאטא את הפשעים מתחת לשטיח". החילוני אינו מבין שמעשים שכאלו אינם נפוצים בכלל בחברה החרדית, ולמעשה הם נדירים עד מאוד. רק החוזרים בתשובה הנכנסים לחברה החרדית מגלים את האמת, ויודעים עד כמה הדת משפיעה לטובה על ההתנהגות המוסרית של האנשים. החילונים כמובן רחוקים מלדעת זאת, והם מפחדים מהחרדים רק בגלל מה שהם שומעים מהתקשורת. חילונים רבים חושבים שחרדים יכולים לרדוף אותם ואף "להעלים" אותם כמו מאפיה אחת גדולה.
התקשורת מצליחה להשיג את המטרה שלה בעורמה, כאשר היא מציגה בכותרות ענק כל מקרה של פושע "חרדי", ומתארת אותו בצורה מוגזמת ורחוקה מהמציאות.
אך מדוע התקשורת עושה את כל זה?
מאוד קל להבחין, כי המטרה של התקשורת הוא ליצור פחד ותיעוב כלפי החרדים בישראל. התקשורת מנסה באופן מגמתי ובלתי מוסתר להרחיק את הציבור החילוני מהדת, מכל קשר עם הרבנים החרדיים, ובמיוחד מהקהילה החרדית המייצגת את הדת. מאחורי כל כתבה מסתתרים תמיד אותן סיסמאות מוכרות: פאנטיות, פרימיטיביות, טירוף, חוסר דעת, סכנה.
אנשי התקשורת החילוניים רואים את הגל הבלתי פוסק של חוזרים בתשובה, והם פוחדים שעם ישראל יחזור לשמור את זהותו היהודית בארץ ישראל. אנשי החילונות רוצים לחלן את המדינה, בכדי שנהיה עם ככל הגויים, ללא דת וללא זהות דתית. הציבור החרדי דבק במסורת ובזהות היהודית, ומושך אליו את כל החילונים שהתייאשו מאורח החיים החומרני והניהליסטי, והרוצים משמעות בחיים.
אנשי התקשורת רואים את הגל הזה, ומבינים שעם ישראל חוזר למקורות. לשם כך הם מגייסים את כל השקרים, הסיסמאות, והכותרות המזעזעות שעד לא מזמן היו מדביקים אנטישמים בכל העולם כלפי יהודים. הציבור החרדי מושמץ, כי הוא הציבור היחיד בישראל שהוא מגובש ואותנטי, ובעל זהות ששרדה אלפי שנים. התקשורת מנסה להכניס פחד ללב האנשים, כדי שיתרחקו מהרבנים והחברה הדתית, ולא יחזרו בתשובה.
זוהי מטרתה של התקשורת, ולדעתה, כל האמצעים כשרים בכדי להשיג אותה.
מציאות מצערת ללא ספק, ולכן חשוב להודיע לציבור המוטעה את האמת.
בברכה,
דניאל בלס.
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il