חלק 14 בנושא דיבור המשפיע על המים:
בחלק זה, האתאיסט מריץ במהירות קטעים יפים מהרצאה על פלאי הטבע והעולם. כנראה שהטבע לא מפעים אותו, בשונה מכל אנשי המדע שדווקא מצאו את הטבע מאוד מרשים ומרתק. מחשבה צרה ומזלזלת ללא ספק גם יוצרת השקפת עולם חומרנית.
ואז כותב האתאיסט מילים גסות שעדיף לא להזכיר, ומוכיח לנו פעם נוספת את הרצינות שבה הוא ניגש לנושאים ברומו של עולם.
בהרצאה זו הזכיר הרב זמיר כהן מחקר חדשני של חוקר יפני אשר מצא כי מולקולות המים מושפעות מהרגשות המופעלים עליהם.
האתאיסט "נו באמת" שרגיל להשקפה חומרנית לועג לאמונה זו, אך בו בעת מגלה גם את בורותו במדע. האם "נו באמת" לא שמע מעולם על מכניקת הקוונטים? נו, באמת...
החל מהמאה עשרים הוכיחו מדענים שחלקיקי החומר הבסיסיים ביותר מושפעים מהתצפית המדעית של האדם. היה זה חוקר אנגלי בשם יאנג שגילה לראשונה שחלקיקים יכולים להתנהג כמו גל או חלקיק. בעקבות הגילויים המרעישים של תיאורית הקוונטים נוסחו בידי מדענים שונים תיאוריות רבות ומשונות על טבע העולם, העוסקים במה שכונה כבר בשנות העשרים בשם "אפקט הצופה". הדוגמה הבולטת ביותר למקרה שכזה, היתה בניסוי המחשבתי המפורסם "החתול של שרדינגר", בו יכול חתול להימצא חי ומת בו זמנית עד שהאדם יגלה את מצבו.
על פי ויקיפדיה:
"לפי פרשנות קופנהגן למכניקת הקוונטים, מיסודו של נילס בוהר, אפשר לדעת את מצבו של חלקיק קוואנטי רק כאשר מתבצעת מדידה של גודל פיזיקלי כלשהו שלו (המונח המקובל הוא קריסת פונקציית הגל). כל עוד לא קרסה הפונקציה, יש רק מידות שונות של הסתברות לאפשרויות השונות של המצב החלקיקי, והחלקיק נמצא בסופרפוזיציה של כל התוצאות האפשריות.
בניסוי שני הסדקים למשפט זה יש מובן פיזיקלי מדיד. האלקטרון בניסוי זה מתנהג כמו גל, שכל עוד לא נמדד מקומו הוא נמצא בכל המקומות האפשריים בו זמנית ומבצע התאבכות עם עצמו. אך כיצד קורסת הפונקציה? הקריסה מתרחשת רק כאשר בא צופה מן הצד ובודק את המצב".
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9C_%D7%A9%D7%9C_%D7%A9%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8
מדענים פיזיקאים בכירים הציעו פרשנויות חדשניות על טבע העולם, המראות שכל חומר שאנו מכירים בעצם עשוי להיות מושפע מהאדם הצופה בו. המפורסם שבהם היא כנראה "פרשנות קופנהגן", על פי ויקיפדיה:
"על פי פרשנות זו, גדלים פיזיקליים קיימים ומוגדרים היטב רק לאחר שנמדדו בפועל על ידי מערכת מדידה מוגדרת היטב (בוהר השתמש במונח "מערכת מדידה" במקום המונח "צופה" כדי להימנע מבעיות תאולוגיות בנוגע לתודעה ולנפש). כלומר, גודל פיזיקלי כלשהו נקבע רק בעת ביצוע המדידה, וקביעה זו של ערכו היא אקראית לחלוטין. הפרשנות גורסת כי לצופה ישנה משמעות מכרעת בקביעת הגדרות תוצאת הניסוי. כלומר, הצופה יכול באורח שרירותי לקבוע אם האלקטרון הוא גל או חלקיק בכפוף לאופי הניסוי שאותו הוא מחליט לבצע (דואליות גל-חלקיק). לפני המדידה האלקטרון נמצא במצב קוונטי שהוא סופרפוזיציה של כל המצבים האפשריים, בצירוף ההסתברות למדוד כל מצב. אחריה, האלקטרון נמצא במצב מוגדר (המצב בו הוא נמדד) ונשאר במצב זה".
וכדאי גם לראות: "משמעויות פילוסופיות של הפרשנות"
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%9F
אז כאשר האתאיסט "נו באמת" לועג לאפשרות שהמים מושפעים מהאדם, כדאי שיערוך היכרות קצרה על תיאורית הקוונטים המפתיעה עוד יותר. זיכרו במקרים אלה, כי בורות היא אוייב. מי שמחפש בנרות להפריך את דברי הרבנים אין ספק שלא יהיה לו ידע בסיסי על טבע העולם, והמיוחדות שבו.
החוקר היפני "אימוטו" [Masaru Emoto] התפרסם בעולם בעקבות טענתו על טבע המים, המשתנים על פי הדיבור החיובי/שלילי בעת אחיזתם. הוא מציג תמונות רבות המראות פתיתי שלג שהתגבשו ממים לפי מחשבה ודיבור שליליים, ופתיתי שלג יפים למראה שהתגבשו ממים על פי מחשבה ודיבור חיוביים.
טענתו התפרסמה והופיעה בתוכניות מדע פופולריות רבות, ואף בסרט המדע הפופולארי המפורסם "What the Bleep Do We Know" (סרט שאגב לא התקבל באהדה על ידי הקהילה המדעית).
גם אם המחקר לא מבוסס דיו, אין להאשים על כך את הרב, כי הטענות והפרסומים אודותיו הם נרחבים מאוד, והוצגו גם בידי אנשי מדע הנושאים בתארים בתוכניות וסרטים שהתפרסמו בעולם.
ד"ר אימוטו לא קנה את התעודה שלו כפי שאמר האתאיסט, אלא קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה הפתוחה לרפואה אלטרנטיבית בהודו, בדומה לאוניברסיטה הפתוחה בארצנו.
רק בדיקה קפדנית יותר מגלה שהמחקר לא מבוסס כפי שהוא מוצג בתוכניות וסרטים. מחקריו הפרטיים של אימוטו לא זכו לביקורת עמיתים, וטענתו טרם נבדקה בידי הממסד המדעי.
על כן מחקרו של אימוטו הוא לא שקרי אך גם לא מאומת, אלא ראוי בדיקה. תיאורית הקוונטים מציעה רעיונות מוזרים לא פחות, ועל כן איש מדע אמיתי לא יפסול שום טענה על הסף, אלא תמיד ידרוש בירור נוסף. הרב זמיר כהן הציג איפוא תיאוריה מעניינת מאוד על טבעם של המים. אך אילו היה מכיר את טענתו לעומק, אני מניח שהוא לא היה מזכיר ניסוי זה או מציגו בדרך אחרת.
חשוב עם זאת לציין שהניסוי לא הופרך, וד"ר אימוטו לא התגלה כשרלטן. דעותיו הרוחניות כאיש המשתייך לתרבות היפאנית לא נוגע לטענותיו. יתכן שחקירה של טענותיו בעתיד תגלה שהמים באמת משתנים בהתאם ל"צופה". זו לא טענה מופרכת וילדותית כפי שמציג זאת האתאיסט. הנה לדוגמה ערך מדעי בויקיפדיה על "זיכרון של המים":
http://en.wikipedia.org/wiki/Water_memory
מקרה זה כמובן "פשוט" יותר, אך הוא נותן מקום לתיאוריות רבות על טבעם של דברים הנראים לנו מובנים מאליהם.
בקיצור:
הניסוי על המים לא הוכח, אך גם לא הופרך. טענתו של ד"ר אימוטו צריכה בדיקה.
קיימים במדע תיאוריות וממצאים המעידים על שינוי החומר על ידי הצופה, ולכן טענה זו אינה מגוכחת כפי שמציג אותה האתאיסט.
חלק 18 על מאובנים:
מאובן אינו יצור חי שהפך לאבן, כפי שהרבה טועים לחשוב. בשר לא יכול להפוך לאבן. מאובן נוצר כאשר יצור חי נקלע לבוץ, רפש או חומר בוצי אחר - ומכיוון שהוא קבור אז אין כל דרך לבעלי חיים אחרים לאכול את בשרו. כך קורה שהבשר שלו מרקיב ונעלם בתוך הבוץ - ואת מקומו תופסת אבנית (כלומר גופו יוצר תבנית, והחלל שנוצר כשגופו מתפרק - מתמלא באבן, ממש כמו יציקה).
הרב זמיר כהן אמר "עצם כזו, כדי להגיע למצב של מאובן, זה צריך מיליון שנה" - האתאיסט עושה מה שדמגוגים רבים יודעים לעשות - לקחת דברים שנאמרו אונליין לפני קהל, ולחפש בהם אי דיוקים לשוניים. האתאיסט "נו באמת" עורך את סרטוניו ובוחר את מילותיו לפני כל הקלטה, כך שהוא יודע טוב מאוד שבשיחה חיה יתכנו גם אי דיוקים ואי הבנות.
האתאיסט רוצה לטעון שהרב זמיר כהן חושב שמאובנים נוצרים מעצמות, אך למעשה הרב זמיר כהן אמר דבר אחר "כדי להגיע למצב של מאובן". כפי שאנו רואים, הרב זמיר כהן לא אמר שעצמות הופכות למאובנים, אלא מגיעות למצב של מאובנים. יחי ההבדל הקטן.
האתאיסט כל כך עסוק בחיפושי בלשנות בדברי הרב, שאפילו לא העלה על דעתו את האפשרות שגם מדענים יכולים לומר בשיחה חיה שעצמות הופכות למאובנים, כשהכוונה היא לתהליך שבו האבן תופסת את מקום העצם. מלבד בספרים, כמעט איש אינו מדקדק בלשונו במהלך שיחה עד כדי כך. האתאיסט "נו באמת" בונה על זה, מתוך מגמה ילדותית משהו להוכיח שרבנים הם אנושיים (הפתעה!).
הרב זמיר כהן מסביר שהמאובנים נוצרו במבול, על פי דבריו של המלבי"ם שחי לפני מאות שנים. האתאיסט "נו באמת" רוצה ללעוג לטענה חכמה זו, באומרו שהמבול היה מימי ואילו מאובנים נוצרים בבוץ. בנקודה זו קשה שלא לחייך, מכיוון שבוץ נוצר בעקבות שטפונות ו-"מבול". התורה עצמה מספרת לנו שאחרי 40 יום של גשם - לקח למפלס המים קרוב לשנה לרדת - מה שללא ספק הותיר שכבות בוציות רבות בכל רחבי העולם, הנקראות גם טיט.
אחרי המבול המון גופות של בעלי חיים היו עדיין כלואות מתחת לשכבות של טיט, גם הרבה זמן אחרי שהיבשות התייבשו לחלוטין ממים - הגופות המתות נותרו כלואות בתוך רפש, בוץ וטיט, מה שגרם ליצורים רבים להתאבן תוך עשרות או מאות שנים (או אפילו אלפי שנים) לאחר המבול. להזכירכם שהמבול התרחש לפני יותר מארבעת אלפים שנה.
למעשה המבול היא עובדה מדעית, מכיוון שמיליוני מאובנים ימיים נמצאים בכל רחבי העולם, גם על ראשי הרים ובמדברות:
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2630671&whichpage=#R_4
לגבי מאובני ענבר, הרי אלו נוצרים במהירות הרבה יותר מהמאובנים שהוזכרו (מאובני משקע). חרקים נקלעים לתוך שרף (הנוזל) של עצים, וכך הם נתקעים בתוכם. מאובנים מסוג זה יכלו להיווצר גם לפני וגם אחרי המבול, ואפילו בימינו. תהליך שכזה לא דורש "מיליוני שנים", ועל כן הוא לא מהווה שאלה בכלל.
למעשה מאובני ענבר מציגים את האבולוציה באור מביך, כאשר רבים מאותם חרקים בני "מאות מיליוני שנים" מתגלים בדיוק כמו החרקים המוכרים בימינו. אפילו נתנו לזה שם: "מאובנים חיים".
בהמשך טען הרב זמיר כהן שעצם יכולה להתאבן על ידי לבה רותחת, והאתאיסט "נו באמת" מגיב בזלזול ואומר "מה נסגר איתך?"
ובכן, חז"ל מלמדים אותנו שרק חלק ממי המבול היו רותחים, לפי אזורים. מכיוון שהתורה מתארת את בקיעת "כל מעינות תהום רבה" ניתן להבין שהיו גם התפרצויות געשיות במהלך המבול.
לגבי התאבנות, התפרצויות וולקניות מסוגלות ליצור מאובנים, מהסיבה הפשוטה שהלבה גורמת במהירות את מה שאורך באופן טבעי שנים רבות - היא קולעת את היצורים בתוכה ומותירה חלל מדוייק של צורת גופת. כך לדוגמה, העיר הרומית המפורסמת "פומפי" נהרסה בהתפרצות געשית, מה שהותיר חללים מדוייקים בקרקע של בני אדם ובעלי חיים. את החללים הללו מילאו הארכיאולוגים בגבס והצליחו ליצור באמצעותם יציקות מדוייקות של האנשים ברגע מותם. מי שיודע מהם מאובנים, מבין שגם מאובני משקע נוצרים באותה הדרך, על ידי השארת חלל בהיעלמות הגופה, ומילוי חלל זה באבנית. העיר פומפי נותרה צחיחה ויבשה אחרי האסון, אך בהינתן אירוע וולקני יחד עם מבול, יהיה זה הגיוני מאוד להניח שהלבה קלעה בעלי חיים רבים לתוכה, והשטפונות שנגרמו בשל המבול הביאו למילוי אותם חללים באדמה, והתוצאה היתה יצירת מאובנים רבים ברחבי העולם.
הנה המידע על העיר פומפי:
מקור: (victim of the 79 AD eruption of the Vesuvius, "Garden of the fugitives" in Pompeii).
הנה מידע רב כולל תמונות של מאובנים מלאכותים מגבס, אותם יצרו מהחלל שהותירו גופות האנשים וכלבים מהר הגעש שהרס את העיר:
http://en.wikipedia.org/wiki/Pompeii
מעניין גם לציין כי סלעים שנוצרו על ידי התפרצות לבה ממש לא מזמן - תוארכו להיות בני מיליונים וביליונים של שנים (מסתבר שלעיתים היסוד הכימי ארדון עשוי להכיל אשלגן בעת היווצרותו, וכך הוא משבש את שיטת התיארוך).
מקור: (Potassium-argon dating, Morris Henry M., 1974. Scientific Creationism, Green Forest, AR: Master Books, pp. 146-147.).
כל הדוגמאות הללו מוכיחות לנו שאיננו מכירים את כל התהליכים הקיימים, וכי מאובנים יכלו להיווצר בזמן קצר.
בהמשך קובע האתאיסט בביטחון שלבה לא מוזכרת בתורה... הוא אפילו מצטט פסוקים המזכירים מים בתורה. מה שהוא לא מספר לנו, זה שהמילה "לבה" וגם "מאגמה" הן מילים מודרניות. מים לעומת זאת הם נוזל, והתורה עצמה מגלה לנו שבמהלך המבול (בראשית, פרק ז, יא): "בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה" (מה שכיום היינו מגדירים בתור תזוזה של הלוחות הטקטוניים).
פעולה זו היתה צריכה לשחרר כמויות אדירות של לבה, כי מעינות תהום רבה הם ללא ספק רותחים. מעניין לציין שגם חז"ל אמרו זאת לפני אלפיים שנה, באומרם (סנהדרין קח ב) "ברותחין קלקלו וברותחין נדונו". פסוקים אלו נכתבו אלפי שנים לפני כל מחקר מדעי על טבע העולם.
מידע זה, כך נראה, יעדיף האתאיסט לשמור לעצמו.
אחרי מילים אלה, מפנה האתאיסט "נו באמת" דברי עילבון קשים, שאיני יודע אם אי אפשר לכנותם אנטישמיות. בסרטון הראשון שלו אמר "נו באמת" שהיטלר היה בעצם בחור נחמד (אמנם בציניות, אך עדיין קשה להאמין). כעת מבזה האתאיסט את אחד מחכמי המקרא היהודים מלפני 150 שנה, באומרו את המילים - "מעניין כמה וודקה שתה המלבי"ם הזה כדי לכתוב..."
לא הייתי מאמין שדברים אלו נאמרו על ידי דובר עברית אילולא שמעתי אותם במו אוזני. שנאתו של האתאיסט "נו באמת" גובלת ככל הנראה גם באנטישמיות, המקטינה מצד אחד את היחס החמור לשואה והיטלר ימ"ש, ומזלזלת ומעליבה מצד שני דמויות יהודיות חשובות מן ההיסטוריה היהודית. להזכירכם שהמלבי"ם הוא אחד מפרשני המקרא הגדולים שעסק גם בתורה וגם במדע.
תיארוך אשלגן-ארגון:
שיטה זו מרשה לעצמה להרחיק לכת אפילו יותר ולדבר על מיליארדי שנים, וכל זאת על פי הכמות הזעירה של ארגון שנמצאת בסלעים וולקניים. על פי כמות זאת, מנחשים המדענים איזו כמות היתה צריכה להיות, ובאיזה קצב כמות זעירה זו נוצרה! על פי דמיונות אלו יוצרים "מדענים" את הבדיחה המקובלת של גיל העולם.
רק דבר אחד אפשר לומר על שיטה זו: היא כל כך הזויה ודמיונית, ומתארת מספרים כל כך גדולים על סמך כלום, שאי אפשר להתווכח איתה או להעמיד אותה בכלל למבחן. אחרי הכל, כיצד ניתן לבחון הנחות דמיוניות העוסקות במיליוני ומיליארדי שנים? האם מישהו ימתין כל כך הרבה זמן כדי לבדוק את השיטה בפועל?
היה אפשר לחשוב שהאמת לעולם לא תתגלה, עד אשר נמצאו סלעים טריים שנוצרו בהתפרצות לבה. כאשר הם נבדקו בשיטת התיארוך "אשלגן-ארגון", נמצא שהסלעים הם בני מיליוני שנים! זאת כאשר הם נוצרו בתוך ימים ספורים בהתפרצות מהירה של הר-געש. שוב הוכח ששיטות התיארוך ממוצאות בידי הממסד ה"מדעי" כדי לתעתע בציבור הרחב, ולגרום לו להאמין בדעות כוזבות.
מקור: (Morris, Henry M., 1974. Scientific Creationism, Green Forest, AR: Master Books, pp. 146-147).
במאמר הבא (באנגלית) מוסברת תזוזת הלוחות הטקטוניים בעת המבול, והשפעתן על האיזוטופ:
http://creationwiki.org/Geomagnetic_reversal#cite_note-3
אחרי דברים אלה ירד האתאיסט לרמה שאיני מצליח אפילו לתאר בכתב, כשהוא מציג לצרכי דמגוגיה משל כואב על משפחה שאיבדה את ילדם בצבא, וממציא תשובות מצחיקות שהרב היה עונה להם... פשוט קשה להגיב. האם אין לאתאיסט "נו באמת" קו אדום כלשהו, שהוא לא יהיה מוכן לרדת מתחתיו? לדעתי הדברים מגיעים לרמה שצריכה לבוא בפני בית משפט, על פגיעה ברגשות הזולת, בלי קשר לטענותיו השקריות על מדע ויהדות. דרך הצגת הדברים גובלת בהשמצה ונסיון ללבות שנאה בין אחים. תורה ומדע חלק א:
* * *
האתאיסט חוזר להתעסק בסמנטיקה, ומנסה לטעון שהרב זמיר כהן טעה כאשר אמר כי תיאוריה היא השערה, בעוד עובדה מדעית ניתנת לאימות.
האתאיסט מסביר שעובדה היא תצפית הניתנת לבדיקה ושיחזור, בעוד תיאוריה היא מסגרת המסבירה עובדות רבות. מה שלא הבין האתאיסט, היא שתיאוריה היא בעצם פרשנות של עובדות, ומהי פרשנות? השערה כמובן. זו בעצם ההפרדה הברורה ביותר במדע, בין טענה שהיא תיאורטית, לבין מדע שהוא אמפירי. עובדה מדעית היא עובדה הניתנת לתצפית וניסוי, ולכן היא נקראת ידע אמפירי (נסיוני). תיאוריה לעומת זאת היא הסבר אפשרי של שברי מידע במקרה הטוב, וככזו היא ניתנת לפרשנות ושינויים תמידיים אף בעתיד.
הרב זמיר כהן לא טעה באומרו שתיאוריה אינה אלא השערה. גם מדענים המומחים לפילוסופיה של המדע יודעים לערוך את ההבחנה הזאת. כפי שפרופ' סטיבן הוקינג אמר: "כל תיאוריה פיזיקאלית היא ארעית תמיד, במובן כזה שהיא בגדר השערה: לעולם אי אפשר להוכיח אותה. אין זה משנה כמה פעמים יעלו תוצאות הניסויים בקנה אחד עם איזו תיאוריה, לעולם איננו יכולים להיות בטוחים שתוצאות הניסוי הבא לא יפריכו את התיאוריה. לעומת זאת, אפשר להפריך תיאוריה בכך שאנו מוצאים אפילו תצפית יחידה המנוגדת לניבואיי התיאוריה" (מתוך ספרו "קיצור תולדות הזמן", ת"א 1981, עמ' 19).
עובדה מדעית לעומת זאת, היא נתון אמפירי שניתן לשחזרו, באמצעות תצפית או ניסוי מעבדה. גם מדענים מודעים לעובדה זו, שתיאוריה היא לעולם השערה, וככזו היא נתונה להפרכה ועשויה להסתלק מן העולם בכל פעם שימצא מידע הסותר אותה או פשוט השערה טובה יותר.
ואז פונה האתאיסט לסילוף בוטה, שקשה שלא להבחין בו.
הרב זמיר כהן מסביר שאין סתירה בין התורה לעובדות מדעיות (מדע אמפירי) אלא רק עם תיאוריות מדעיות (מדע תיאורטי). האתאיסט מנסה להטעות את שומעיו, שזה למעשה אותו הדבר... אלא שיש הבדל מהותי בין מדע תצפיתי לבין תיאורית האבולוציה וגיל העולם - בעוד תורת היחסות וכח הגרביטציה ניתנים לתצפית וניסוי בהווה - תיאורית האבולוציה וגיל העולם טוענים טענות על העבר, שאינו נגיש לנו יותר.
אם כן באמת אין בעיה לתורה עם מדע עובדתי שניתן להוכיח באמצעות תצפית או ניסוי מעבדה, אלא רק עם תיאוריות על מה שהתרחש או לא התרחש לפני קיום האדם. שום מדען לא היה שם כדי לספור את השנים, ושום מדען לא יכול להוכיח שאבולוציה יצרה בפועל את כל בעלי החיים - אפילו אם היא היתה אפשרית.
וזו הסיבה שאין לתורה בעיות עם "תיאוריות מדעיות" העוסקות בחקר העבר - כי לא מדובר במדע אמפירי, והוא לא ניתן לתצפית או ניסוי. מדובר בהשערות המבוססות על שברי מידע, ואלו המכונות בפי המדענים בשם "תיאוריה". הגדרה זו לא רחוקה מאוד מהביטוי הרחובי של המילה "תיאוריה" - בשני המקרים מדובר בניחוש מלומד המציע תרחישים אפשריים אך לא מוכחים פיזית.
הרב זמיר כהן יודע להציג את ההבדל בין השניים, אך מה שעושה האתאיסט הוא לשקר - והפעם הוא חוטא בלשונו ממש, כשהוא יוצר משחק מילים ילדותי במיוחד. כיצד? הוא מסביר שתיאוריה היא אוסף של עובדות ולכן כאשר תיאוריה סותרת את הכתוב בתורה - יוצא שהעובדות והראיות סותרות את התורה... משחק מילים כזה לא נשמע מאז עליסה בארץ הפלאות.
השקר הראשון: תיאוריה היא לא "אוסף של עובדות", אלא השערה להסברת עובדות. מכיוון שכך, תיאוריה היא ממש לא "עובדה", ועשויות להיות כנגדה תיאוריות אחרות המסבירות את אותן עובדות בדיוק בצורה שונה לגמרי (כך למשל, יש מדענים הסוברים שהיבשות נבקעו במהלך עידנים ארוכים, ויש מדענים אחרים המציעים תיאוריות על קטסטרופות מהירות יותר).
השקר השני: גם אם תיאוריה סותרת את התורה, זה לא אומר שהעובדות סותרות את התורה, כי יתכן מאוד שיש לתורה הסבר אחר לעובדות (לדוגמה: מבול כלל עולמי).
האתאיסט מראה ציורים של המבול ואחר כך כיפה אדומה, ואומר שאין הבדל בין השניים.
להזכירכם - סיפור כיפה הינו סיפור ילדותי שמסופר לילדים קטנים.
המבול - נכתב בספר היסטורי של אומה שלמה, וכתוב בצורה היסטורית וכרונולוגית (כולל מידות, מקומות ותאריכים), ומועבר על ידי מיליוני אנשים בוגרים מזה אלפי שנים. בנוסף לכך, מסתבר שכל התרבויות בעולם מספרות על מבול דומה וסיפור הצלה של יחידים:
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2571664&forum_id=4142
ובנוסף לכך, אנו מגלים בכל רחבי העולם שרידים למבול כלל עולמי, בצורת מאובנים ימיים על פני כל היבשות, ואפילו בראשי הרים ומדברות:
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2806351&forum_id=4142
יחי ההבדל הענק. קשה להאמין שהאתאיסט באמת חשב שדמגוגיה כל כך זולה תצליח לעבוד על מישהו, ונותר לנו רק לשער, תיאורטית כמובן.
האתאיסט מתמיה רק יותר ויותר, כשהוא חומד לצון על שפתו העשירה של הרב, אשר אמר "ספנים, המפליגים באוניות" - ושואל בתמיהה "מה זה ספנים? אהההה"
נראה שהאתאיסט עוסק כל כך הרבה בזלזול ושנאה, שהוא כבר לא מסוגל לחשוב בצורה צלולה. אולי פסיכולוג היה יכול להסביר, שבעצם מפריע לאתאיסט שרבנים שנואי-נפשו מדברים בשפה צחה ונכונה (הרי כבוד שכזה שמור רק לשונאי יהדות, לא?).
* * *
הרב זמיר כהן הסביר שבעבר חשבו כל חכמי העולם שהארץ היא שטוחה, ועל כן הספנים היו נזהרים שלא להגיע לקצה הארץ כדי שלא יפלו ממנה.
האתאיסט קובע עובדה במצח נחושה: "היוונים הקדמונים ידעו שכדור הארץ הוא עגול"
והראיה? הוא מראה מפות שמראות את העולם בצורת צלחת שטוחה - דו מימדית לגמרי... האתאיסט מצליח להזכיר רק שני יוונים ששיערו שהעולם הוא כדור. מה שהוא לא מספר, זה שהשערה זו על כדוריות העולם לא נפוצה בעולם, ועד ימי קולומבוס היו משתמשים במפות המציגות עולם שטוח (קולומבוס היה החלוץ לדרוש מפה המתארת את העולם ככדור). כל חכמי העולם, ומיותר לציין כל אנשי העולם - האמינו אלפי שנים אחרי אותם יוונים בודדים - שהעולם שטוח.
על כן לא היתה שום סיבה לזוהר לתאר עולם כדורי, בעוד כל האנשים בעולם חושבים אחרת.
האתאיסט מנסה לתקן את הרב שמציג אמונה שהיתה נפוצה בעבר, שהעולם עומד על גבו של צב. האתאיסט מסביר שאמונה זו היתה נפוצה רק בהודו ואצל ילידים אמריקנים. האמת היא שאמונה זו היתה נפוצה מאוד בעולם הקדום, אפילו בסין. וזאת מלבד העובדה שרבות מאמונותיהם של בני הודו התפרסמו מאוד בעולם דווקא בגלל דמיונם היצירתי. כפי שנכתב בויקיפדיה האנגלית, כי אמונה זו היתה נפוצה: "occurs in Hindu mythology, in Chinese mythology and in Native American mythology"
מתוך: http://en.wikipedia.org/wiki/World_Turtle
אז מסתבר שעשרות מיליוני אנשים בעולם הקדום באמת האמינו בזה. אך גם בני אירופה האמינו שהעולם שטוח, אף ללא הצורך בצבים מעופפים.
לאחר מכן חוזר אלינו האתאיסט בהפוכה, כשהוא מזכיר שגליליאו תיאר עולם כדורי 150 שנה לפני גליליאו... אך בו בעת מודה שכל האומות האמינו שהעולם שטוח. הוא מזכיר ערבי אחד שעסק בחישוב הרדיוס של כדור הארץ, ומנסה ליצור בכך את הרושם שכל המדענים לפני קולומבוס הסכימו פה אחד שהעולם כדורי (בדמיונו של האתאיסט, הם כנראה גם ידעו שיש מיליוני כוכבים בחלל?). בקיצור, האתאיסט מתעלם מהעובדה שאם הוא היה חי לפני 2000 שנה, או אפילו 800 שנה, כולם היו מסתכלים עליו כמו על תמהוני אם הוא היה מתאר עולם כדורי שאנשים לא נופלים ממנו... גם חכמי האירופאים והמוסלמים היו לועגים לו באותן תקופות, מכיוון שהמגמה השלטת ראתה בעולם שטוח, וכך היו מציירים אותו במפות וספרים עתיקים.
ארבעה אינטלקטואלים קדומים ששיערו עולם כדורי לא הופך ידיעה זו למוסכמת או מפורסמת בעולם העתיק, ובכך חוטא האתאיסט.
אם הזוהר רק היה כותב שהעולם עשוי ככדור, זה אולי לא היה מרשים עד כדי כך (אולי הוא בחר ניחוש מוצלח מכל ההשערות שהסתובבו באותם ימים?) - מה שמרשים באמת, היא העובדה שהזוהר מציג ידיעות נוספות על טבע העולם באותה הזדמנות, וכולן התגלו על ידי חוקרים שונים מתקופות מאוחרות יותר.
הזוהר מגלה לנו שהעולם לא רק עשוי ככדור, אלא מסתובב סביב צירו, וזה מה שגורם לתופעת היום והלילה!
הזוהר מגלה לנו שיש כח משיכה והאנשים הנמצאים בתחתית העולם לא נופלים.
הזוהר מגלה לנו שהיצורים בצדדים האחרים של כדור הארץ שונים במראם וצורתם בגלל שינויי מזג האויר - אך כולם יצאו מאותם אבות קדומים (מיקרו אבולוציה).
הזוהר מציין שיש מקומות בעולם שמוארים לזמן ארוך או קצר מהרגיל, והיום אנו יודעים שמדובר בקטבים.
ראו כאן את הרשימה המלאה:
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2535271&forum_id=4142
עניינים אלו נמסרו בזוהר כרשימה של עובדות שנמסרו לחכמי התורה, ולא כחישובים או ניחושים מוצלחים בשמו של מישהו. היכן שמענו על ספר שהציג כל כך הרבה עובדות אמיתיות על טבעו של העולם לפני יותר מ-800 שנה? ולהזכירכם שהזוהר נטען להימסר מדור לדור מזה 2000 שנה.
הרב יעקב סגל שליט"א כתב בנושא זה:
"ונראה ששכח לכתוב משם הדבר המדהים מכל: "כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור". דהיינו: הארץ מסתובב סביב צירו! וזה דבר שלא שיערו מדעני קדם, על אף שהיו ששיערו שהעולם עצמו עגול! והקדים את קופרניקוס במאות רבות של שנים! ובאינצקלופדיה העברית המאוד לא קדושה בכרך ד' עמ' 819 מביא בהשתוממות עובדה זו מהזוהר, ותמה מנין ידע זאת כבר אז".
האתאיסט טוען שהזוהר נכתב במאה ה-13 על ידי רבי משה דיליאון. ומהי האמת?
הזוהר פורסם במאה ה-13 על ידי רבי משה דיליאון, אך הזוהר הוא אסופת כתבים שעברו במסורת על ידי תלמידי חכמים שונים, ורבי משה דיליאון אסף ופירסם אותם במספר כרכים. מסורת על תורת הסוד הוזכרה עוד בגמרא, וחוקרים נאלצים להודות שכתבי הזוהר לא נכתבו על ידי אדם אחד, ובטח שלא על ידי רבי משה דיליאון עצמו (החיבורים האישיים שהוא עצמו פירסם סותרים לעיתים את הכתוב בזוהר). מי שקורא בזוהר עצמו יגלה שהזוהר לא עבר על ידי תלמיד אחד אלא על ידי תלמידים רבים, שהיו תלמידיו של רבי שמעון בר-יוחאי, והם תיעדו את תורת הסוד לאורך הדורות ואף הוסיפו חידושים והבנות משלהם. ראו כאן:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/hazohar-2.htm
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2529865&forum_id=4142
על כן הזוהר, בדומה למדרש רבה, הינו קובץ של מדרשים עתיקים. ואלה מיוחסים במקורם לרבי שמעון בר-יוחאי שחי לפני 2000 שנה.
על כל פנים המידע המוזכר בזוהר לא היה ידוע לאנשי העולם במאה ה-13. אייזיק ניוטון חי רק במאה ה-16, וגם קולומבוס הציג את גילוייו המרשימים רק במאה ה-15. הזוהר תיאר לפני 700 שנה עולם כדורי המסתובב, היוצר בכך את תופעת היום והלילה, את העובדה שבני אדם עומדים בתחתית הכדור - ומכאן אף כח המשיכה, את הקטבים, ואת השוני החיצוני הנגרם בשל האקלים. עובדות אלו התגלו במשך מאות שנים על ידי אנשים שונים, וגם אם היו השערות שונות על טיבו של העולם - איש לא ידע בוודאות כל כך הרבה עובדות, והציג אותם כמידע אלוקי.
האתאיסט טוען שהזוהר רק חוזר על הידע של היוונים... אלא שרק יוונים מעטים ניחשו שהעולם כדורי, ודעתם לא התקבלה על בני העולם, אף לא במאה ה-13. עד ימי קולומבוס במאה ה-15 היו עדיין מציירים מפות המתארות עולם שטוח. לא היתה כל סיבה לאדם בן ה-13 לחשוב נגד כל בני תקופתו שהעולם כדורי, ועוד מתוך וודאות תורנית.
בנוסף לכך, האתאיסט מתעלם מהעובדה שגם היוונים לא ידעו שהעולם מסתובב על צירו, וזה מה שיוצר את תופעת היום והלילה. היוונים לא יכלו לנחש שיש בני אדם בתחתית הכדור ואלה לא נופלים מכדור הארץ, הם לא יכלו לנחש את קיומם של הקטבים, ובטח שלא מיקרו אבולוציה על פי האקלים. הזוהר מתאר עובדות רבות שהתגלו כנכונות, ומכאן נובע הפלא.
ניחוש אחד מוצלח אינו דומה לסדרה של תיאורים מדוייקים על טבעו של העולם.
הרב זמיר כהן מזכיר את הפסוק "תולה ארץ על בלימה", ומסביר שלפי התנ"ך הארץ לא עומדת על פילים או צבים אלא בחלל הריק. ידע שכזה היה קשה לעיכול בזמנים בהם כח המשיכה הקוסמי לא היה דבר מוכר.
האתאיסט טוען שהפסוק לא מוכיח שהעולם כדורי כי גם קוביה יכולה לעמוד בחלל... אך מה בין שמיטה להר סיני? הרב זמיר כהן הציג פסוק זה כדי להראות ידע נוסף בכתבי הקודש שהתברר כאמיתי, וידע זה אינו קשור הפעם לצורתו של העולם. קוראים לזה הבנת הנשמע.
האתאיסט רוצה לטעון שלפי התנ"ך העולם שטוח, אך הוא חוטא בלשונו ממספר סיבות.
הוא מזכיר פסוק מספר איוב, ומפתיע לראות את הפסוק שהזכיר האתאיסט, וחוסר הבנתו בעברית פשוטה.
בפסוק נאמר "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" - תיאור מאוד ציורי בלשון המעטה, המתאר כיצד א-לוהים מנער את הארץ כסדין מהרשעים שעליה... מכאן משיג האתאיסט ידע מרשים ביותר - ספר איוב מלמד אותנו עובדה מדעית על טבעו של העולם! כן, אני מניח שכל מי שהיה קורא פעם בפסוק זה היה מבין אותו כפשוטו המילולי, וחושב לעצמו שהבורא מנער את הארץ כמו שטיח כדי לנקות אותו מאבק. הרשעים היו כמובן נופלים לחלל...
האתאיסט מזכיר את הפסוק "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" - אך זה ללא ספק תיאור של היבשות! לכל יבשה יש קצוות הנקראים "חופים", הפסוק לא מתאר את הימים, כי ה' לא משלח את בני ישראל לגור בים. הבנת הנקרא?
ואז מזכיר האתאיסט עוד מספר פסוקים שכל הקורא בהם רואה מיד שהם עוסקים בתיאורים ציוריים ומשלים כמו "ויעל נשיאים מקצה הארץ", "עגלות ישרוף באש". וקשה להאמין שהאתאיסט כותב את דבריו ברצינות.
כל החוקרים מודים שיש בתנ"ך גם לשונות ציוריים במתכוון (כפי שאמרו חז"ל: דיברה תורה בלשון בני אדם), התנ"ך מתאר גם משלים ופיוטים. אך מאוד קל להבחין בין לשון ציורית בתנ"ך ללשון המתארת עובדה.
אחר כך האתאיסט מתאר עולם ציורי שטוח, וטוען שבו האמינו חכמי התלמוד. אך יש לו בעיה - כי חכמי התלמוד הירושלמי טענו כבר לפני 2000 שנה שהעולם כדורי, והם קבעו זאת כעובדה (מסכת עבודה זרה, תחילת פרק ג'), שם נאמר במפורש: "העולם עשוי ככדור".
התיאורים על חלונות הרקיע עוסקים במעבר השמש בשמים, ולא בצורת העולם. חז"ל דיברו על תזוזת הכוכבים מנקודת המבט האנושית שלנו. גם איינשטיין הסביר שהצופה הוא שמניח את נקודת היחסות, כי לכל עצם זמן משלו:
http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=34818
חז"ל תיארו את מעבר קרני האור ברקיעים, כשכיום אנו מכנים אותם במקום חלונות בשם "אטמוספירה" המורכבת ממספר שכבות.
האתאיסט מחליט לפרש פסוקים בבראשית, ולקבוע שיש ים מעל הרקיע, ממנו יורדים הגשמים. איני יודע מתי קיבל האתאיסט תואר של פרשן תנ"ך, כי אף אחד מפרשני המקרא הקדומים לא הבין את הפסוק כהבנתו או תיאר ים מעל השמים...
כנראה שהאתאיסט לא קרא בתורה, אחרת הוא היה יודע שפרק אחד מאוחר יותר כבר מתאר גשמים המגיעים מהתעבות של מים. זהו למעשה אחד התיאורים הקדומים ביותר של מחזור המים (בראשית ב'): "וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' א-לוהים... ואד יעלה מן הארץ והישקה את כל פני האדמה", וכך מתרגם אונקלוס לפני 2000 שנה: "וַעֲנָנָא, הֲוָה סָלֵיק מִן אַרְעָא, וּמַשְׁקֵי, יָת כָּל אַפֵּי אֲדַמְתָּא". גם חז"ל תיארו את מחזור המים באופן מרשים לתקופתם, וקבעו לפני אלפי שנים: "כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה".
אני מניח שאם האתאיסט היה חי בתקופת חז"ל הוא באמת היה מאמין שהעולם שטוח, עומד על פילים ושיש בשמים איזה ים גדול. חכמי התורה ידעו אחרת.
לגבי הביאור המדעי לפסוק על הבדלת הרקיע והמים התחתונים בספר בראשית, יש לקרוא את המאמר הבא:
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2842009&forum_id=4142
העניין הוסבר גם בתשובה לנושא "תורה ומדע חלק ב".
לסיכום הנושא, ומקורות נוספים, מומלץ לקרוא את שני המאמרים הבאים של הרב יהושע ענבל:
http://yadaan.fav.co.il/index.php?dir=app_sites&page=content&id=231248
http://yadaan.fav.co.il/index.php?dir=app_sites&page=content&id=231250
איוב א, ו': "המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון" - מכאן הסיק האתאיסט שהארץ עומדת על עמודים לפי התנ"ך.
ניתן בקלות לפטור לעג זה על ידי בחינת הפסוק בעיון - שמא הקב"ה צריך להרגיז את הארץ כדי שהיא תנוע מרוב התרגשות? האם עמודיה צריכים "להתפלץ" מרוב פחד? הביטויים הללו עושים שימוש בהאנשה, ומכאן אפשר להבין שגם המילה עמודים היא מטאפורה שנועדה לתאר את תזוזת היבשות בעת רעידת אדמה. ישנם ביטויים רבים מסוג זה בספר איוב, וצריך לדעת להבחין מתי הוא מתאר מציאות ומתי משל.
לא סביר להניח שחכמי קדם חשבו שהארץ עומדת על עמודים, מכיוון שהכל הכירו את חופי הים וידעו על הימים הסובבים את הארץ. ולכן לא נראה שהיה טועה אדם לחשוב שהארץ ניצבת בחלל על עמודים. מצד שני, אם נוציא את המטאפורה מן הפסוק נישאר עם תופעה מדעית שהתגלתה במאה האחרונה: הלוחות הטקטוניים!
המדע גילה שכדור הארץ מורכב למעשה מלוחות טקטוניים, והתזוזה של אותן לוחות יוצרת את רעידות האדמה. המילה "עמודים" היא ללא ספק מתארת כאן יסודות, עליהם ניצבת הארץ. כך שהפסוק באיוב למעשה מתאר את הארץ (שנראית כמו גוש אחד) ניצבת על יסודות תחתונים (עמודיה), כך שתזוזת היסודות התחתונים יוצרת את רעידות האדמה על פני השטח. טענה זו קולעת בצורה מרשימה לידוע לנו כיום, שלא הארץ החיצונית גורמת לרעידות האדמה (כלומר לא השינוי בקרום כדור הארץ החיצוני) אלא השינוי בלוחות הטקטוניים הפנימיים עליהם "עומדת" הארץ, הם היסודות התומכים בארץ ותזוזתם יוצרת את רעידות האדמה על פני השטח.
ורק כדי להוכיח שעמודים הם יסודות, מציע לנו האתאיסט בטעות פסוק נוסף מספר התהילים (קב, כה) הכותב: "יסד הארץ על מכוניה, בל תימוט לעולם ועד" - המילה מכוניה היא ללא ספק יסודות. ומה שמיוחד בפסוקים אלה, היא לא רק הידיעה שיש יסוד תחתון הגורם לרעידות אדמה עליונות על פני הארץ, אלא גם הידיעה שמדובר ביסודות ולא ביסוד... שימו לב למילים "מכוניה", "עמודיה" - המדע גילה רק במאה האחרונה שקיימים תשעה לוחות טקטוניים הגורמים לרעידות אדמה ותזוזה של היבשות. האתאיסט מציע לנו עוד פסוק התומך בהסבר זה (שמואל א, פרק ב, ח): "כי לה' מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל" - שוב כדי ללמדנו שלא מדובר בעמודים ממש, אלא ביסודות תחתוניים עליהם ניצבים היבשות.
מתוך ויקיפדיה בערך "טקטוניקת הלוחות":
"מעטפת כדור הארץ מורכבת משתי שכבות: למעלה נמצאת הליתוספירה המורכבת מהקרום ומן המעטפת החיצונית, ומתחתיה נמצאת האסתנוספירה המורכבת מן המעטפת הפנימית. הליתוספירה היא מוצקה ושבורה (שבריה מהווים את הלוחות הטקטוניים), ואילו האסתנוספירה צמיגית ובעלת צפיפות נמוכה, כך מתאפשרת תנועתם החופשית של הלוחות על גביה... הלוחות הטקטוניים הם משטחים עצומים בגודלם, אשר משתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים. קיימים תשעה לוחות טקטוניים עיקריים (ומספר רב של תת-לוחות), לוחות אלה נעים בתנועה איטית מאוד (בין חצי סנטימטר לשמונה סנטימטרים בשנה). במשך אלפי שנים, מצטברת תנועה זו וגורמת לנדידת היבשות".
לאחר סילופים מסוג זה, פונה האתאיסט לזלזול נוסף, והפעם באחד מענקי ההלכה והמחשבה הגדולים ביותר של עמנו. האתאיסט טוען שהרמב"ם חשב לתומו שהכוכבים הם בעלי דעה ומחשבות... והליצנות חוגגת, כי כבר לימדו חכמים שליצנות אחת דוחה אלף תוכחות. מי שאפילו רק מתחיל להכיר את הרמב"ם לא היה מעז להוציא הבל שכזה מפיו. לא רק מהסיבה הידועה שהרמב"ם היה גדול הרציונלים ודחה את כל התופעות המיסטיות, אלא גם מעומק סברותיו שתמיד תיארו הגיונות עמוקים ביותר. הרמב"ם לא היה פשטני, וכאשר הוא תיאר דעה בכוכבים הוא לא סבר לרגע שיש לכוכבים מח ומחשבות והם מדברים זה עם זה.
לא ניתן להתכחש לעובדה שהרמב"ם גילה חוכמה וידע נרחב בכל תחום אפשרי (רפואה, לוגיקה, פילוסופיה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, שפות, מתמטיקה, פסיכולוגיה ועוד), והוא כידוע יצר את היצירה ההלכתית הגדולה והמעמיקה ביותר ביהדות. הרמב"ם גם גילה ידע נרחב באסטרונומיה, לפני 800 שנה, כאשר כתב: "כל הכוכבים הנראים יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהן ויש מהן כוכבים גדולים שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים". במקום אחר גם תיאר הרמב"ם את המרחקים העצומים שבין הכוכבים.
טענה זו, שיש לכוכבים שכל, היתה מצויה אצל כל האסטרונומים והפילוסופים, שראו בטבע דבר חי ורוחני (ספרו של תלמי - "אלמגסטי", אשר נכתב בשנת 150 לספירה בערך). אז דבריו של הרמב"ם לא היו תמוהים, וראוי להעמיק בהם.
וכך כותב הרמב"ם על הכוכבים: "וכשם שמכירים את הקדוש ברוך הוא, כך מכירים את עצמן ומכירים את המלאכים שלמעלה מהן. ודעת הכוכבים והגלגלים, מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני האדם" - מתוארת כאן דעת רוחנית, או יותר נכון תודעה רוחנית, אך לא בחירה חופשית. גם אני שמעתי פעם תיאורים של העולם בתור אורגניזם ענק, במיוחד לאור הכרתנו את הגיאולוגיה והתהליכים השומרים על האיזון בעולם. מצד שני, הרמב"ם מזכיר כאן את המלאכים, ועל כן העניין המוזכר כאן הוא בהכרח רוחני ולא טבעי, ולכן אין לנסות לשפוט אותו בדרך מדעית. היהדות כידוע טוענת לקיומם של מלאכים בעלי תודעה בעולם, שלהם תפקידים בטבע (אפילו על צמיחה), כולם פועלים כמובן על פי כוחו העליון של הבורא ולא מדעת עצמם, כפי שכבר כתב הרמב"ם: "ואם יעלה על הדעת שהוא (הבורא) אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות". לפי זה היינו יכולים לומר שמלאכים כלשהם ממונים על הכוכבים, או שהם עצמם הכוכבים, ובכך ניתנה להם תודעה עליונה. אך דברי הרמב"ם עמוקים הרבה יותר מזה, כי למעשה הרמב"ם אינו מתייחס למלאכים בתור ישויות שמסתובבות בעולם כמו רוחות, אלא הוא מתאר אותם ככוחות המתווכים בין הבורא ליקום כולו, כך שהם למעשה ביטוי מודע של הבורא באמצעות כוחות הטבע, ולכן נקרא שדעתם גבוהה יותר מדעת אנוש, כי הביטוי שהבורא נותן בהם הוא גבוה יותר בפעולתן, אך נמוך יותר מהכוחות המטפיזיים הנקראים מלאכים. על המלאכים כותב הרמב"ם: "ומהו זה שהנביאים אומרים, שראו המלאך אש ובעל כנפיים? הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר (דברים ד כד): "כי ה' א-להיך אש אוכלה הוא", ואינו אש אלא משל, וכמו שנאמר (תהלים קד ד): "עושה מלאכיו רוחות".
אז מי שמדמיין את הרמב"ם, גדול הרציונלים, מתאר ירח עם פרצוף אדם שמחייך ומספר סיפורים, כנראה מעולם לא קרא אצל הרמב"ם. הרי אפילו המלאכים לפי הרמב"ם אינם ישויות חומריות כבני אדם, אלא הם ביטוי אלוקי בטבע, תודעה שנתן הבורא במעשיו ופעולותיו בעולם, והם שליחיו עושי רצונו. על כן מובן שגם אותם שכלים המתוארים בכוכבים הם לא כהבנתנו הפשוטה, שהרי הטיב הרמב"ם לתאר את המלאכים כתודעה היוצאת מכוחו של הבורא היחיד. למעשה גישה שכזו מוזכרת כבר על ידי דוד המלך בספר התהילים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". ולכן גם נאמר "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" - אלו הם בעלי השכל שתיאר הרמב"ם, הם הביטוי והתודעה שנתן הבורא בעולמו, ועצם כוחם ללמד על הבורא הוא גם יסוד תיאורם כישויות רוחניות ביקום (כמלאכים).
אחד המקורות: http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/pp03a.html
"הרמב"ם הסביר את המושג "מלאכים" המוזכרים במקרא, שהכוונה לכוחות רוחניים, שכל מי שנשלח אליו המלאך, מדמיין אותו בכל מיני דמויות ("מורה נבוכים", ח"א, פרק מ"ט). גם חוקי טבע הם "מלאכי ה'" הממלאים את שליחותו. כי הפירוש המילולי של מלאך הוא שליח . הרמב"ם חזר לדון באותו נושא גם בחלקו השני של ספרו ומסביר: "וכבר ידעת שעניין 'מלאך' - שליח, וכל עושה מעשה מצווה הוא 'מלאך', עד שתנועות בעלי החיים , ואפילו שאינם מדברים, סיפר הכתוב עליהם שהם 'על ידי מלאך', כשאותה התנועה ההיא לכוונת האלוה, אשר שם בו כוח יניעהו התנועה ההיא... (כגון סגירת פי האריות אצל דניאל וחבריו, אתון בלעם, הערוב, הדֶבר במצרים) כולם ע"י מלאך. עד שהיסודות יקראו ג"כ מלאכים : 'עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט' (תהלים ק"ד, ד). והנה יתבאר לך שמלאך יאמר (גם) על השליח מן האנשים: 'וישלח יעקב מלאכים'..." (מורה נבוכים, ח"ב, פ"ו). בספרי "פענוח אגדות" בפרק "שיחות עם מלאכים" הסברתי את הנושא באריכות. לפעמים קראו לרבנן בשם "מלאכי השרת": "אמר אמימר: מאן מלאכי השרת? (שבן דהבאי הזכיר) רבנן" (נדרים כ,ב)."
בקיצור, האתאיסט התכוון לתאר את הרמב"ם כבעל אמונות טפלות וילדותיות, וראינו שהרמב"ם העמיק הרבה יותר ממה שיכל לשער.
האתאיסט מסכם את דבריו עם שני משפטים שקריים:
1) אנשי המדע הקדומים ידעו שהעולם כדורי.
2) מי שטען שהעולם לא כדורי היו תמיד אנשי הדת.
והאמת?
גם אם היו חוקרים בעבר הקדום שהבינו שהעולם הוא כדור - ניתן לספור אותם על פחות מחמש אצבעות... דעתם לא היתה מקובלת בעולם המדע, כפי שכיום "תכנון תבוני" עדיין לא מקובל במדע. הפילוסופים הקדומים הציגו תיאוריות רבות ומשונות על טבעו על העולם, ורק דעות מעטות השתרשו בעולם המדע הקדום והתקבלו על כל החוקרים.
אם מר אתאיסט היה חי לפני 2000 שנה, לא היה לו מושג שהעולם כדורי, והוא בטח לא היה לומד על כך מהעולם המדעי. סביר להניח שהוא היה מאמין שהעולם הוא קדמון ושטוח כמו כולם.
לא זאת בלבד - אלא שהטענה שהעולם כדורי גם לא היתה מפורסמת בעולם הקדום - כי אם באמת היו החכמים הקדומים מסיקים שהעולם הוא כדורי, גם בני העם היו מאמינים בכך. כך למשל, כל החכמים הקדומים סברו שהעולם הוא קדמון, וזו באמת היתה הדעה הנפוצה והמפורסמת בעולם המדעי הקדום.
לגבי המשפט: "מי שטען שהעולם לא כדורי היו תמיד אנשי הדת".
אנו רואים ש"אנשי הדת" שלנו בהחלט ידעו זאת. התלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה, תחילת פרק ג'): שם נאמר במפורש: "העולם עשוי ככדור". הזוהר הקדוש: "כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור". כידוע, התלמוד הירושלמי נכתב לפני אלפיים שנה בקירוב, והזוהר הקדוש פורסם לפני שמונה מאות שנה בקירוב.
ממשיך האתאיסט ומוכיח את יכולתו הלוגית לנתח את המציאות -
הפעם הוא טוען שהמדע סותר את התורה, רק בגלל שלומדי תורה לא עוסקים במחקר מדעי (?!), ובמקום זאת לומדים בישיבות תורה (הפתעה). מדובר בטענה מופרכת עד כאב, עד שקשה להאמין כי אדם שפוי יטען אותה.
התורה נועדה לחנך אותנו להיות אנשים טובים יותר, ללמד את החוקים והדינים על מנת לקיימם, להתגבר על יצרינו, לחיות בשלום, לעשות את הטוב ולקיים את רצונו של בורא עולם במטרה להיות אנשים רוחניים יותר ולהשיג את יעודנו בחיים (נושאים שחשובים לשלמות העולם יותר מכל מחקר מדעי). התורה מעולם לא התחייבה ללמד מדע או לעסוק בחקר העולם החומרי.
האם זה אומר שהתורה סותרת את המדע?
האם אפשר לטעון שמדעי הרוח, ההיסטוריה והספרות סותרים את המדע בגלל שהם לא עוסקים בו?
האם האתאיסט יחשוב לרגע שהדמוקרטיה וכל לימודי המשפטים של המדינה סותרים את המדע?
האם יתווכח האתאיסט עם העובדה שלימודי המשפטים והמדינה חשובים יותר, ומשפיעים יותר, על החיים של כל האזרחים, יותר מכל המחקרים המדעים על טבע העולם?
אפשר באותה מידה לבדוק אצל סטודנטים ולראות שהיכן שלומדים יותר משפטים והיסטוריה ואתיקה - כך לומדים פחות מדע... אני לא שמעתי לאחרונה על עורכי דינים, שופטים ואנשי משפט שהולכים ללמוד פיזיקה או כימיה. האם זה אומר שלימודי אתיקה ומשפט סותרים את המדע?
בקיצור, מדובר בטענה שלא מחזיקה מים. התלמוד מהווה את הלימוד האינטלקטואלי, היצירתי והלוגי ביותר שמוכר לנו - ויעידו על כך כל העוסקים בלימוד התורה בקביעות. לא קיים תחום שמפתח את השכל והמחשבה יותר ממנו, ומכיוון שעיסוקו הוא במשפט ורוח ומוסר - לימודו חשוב יותר מכל מדע, והעוסקים בו לא חייבים לעסוק במדע. כך אמרו חז"ל: חוכמה בגויים תאמין, אך תורה בגויים אל תאמין. אין ליהדות בעיה עם המדע, וההלכה משתמשת לעיתים רבות בידע המדעי כדי לפסוק הלכות, להבדיל כפי שלימודי משפטים נעזרים במדע כדי לפסוק חוקים. הלימוד הנוגע למשמעות החיים ודרך החיים חשוב יותר מכל לימוד מדעי, כי הוא הקובע את עתידנו ואת רמת האושר שלנו בחיים (הנאצים ימ"ש התפארו במחקר המדעי שלהם, אך המדע לא הפך אותם לאנשים טובים יותר). בחורי ישיבה לא מנסים ללמוד מדע, כי התורה לא מבקשת ללמוד מדע, ואף על פי כן חכמי ישראל מגלים ידע גם במדע כדי להוכיח לנו שהמדע הוא כלי נוסף לקיים את יעודנו, וגם כדי להוכיח