בויכוחים על אמונה עם אנשים דתיים, נשמעת לא פעם "שאלת האבן". מדובר בשאלה מכשילה שעושה שימוש במשחקי מילים. היא מנוסחת בצורה פשוטה, ולכן היא נפוצה בדיונים.
וזו השאלה: "האם א-לוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים?"
אם תענו שכן, אז יוצא שא-לוהים אינו יכול להרים את האבן הזאת, ולכן הוא אינו כל יכול.
אם תענו שלא, אז יוצא שא-לוהים אינו יכול ליצור את האבן הזאת, ולכן הוא אינו כל יכול.
שאלה מכשילה זו מנסה לטעון כי א-לוהים כל-יכול הוא מושג בלתי אפשרי.
משחק המילים נמצא במילים "יכול" ו-"לא יכול", ומי שמתעמק קצת בשאלה, יבחין בכשל הזה מהר מאוד. אם רק נוציא את האבן מהשאלה, נשאר עם המשפט "האם א-לוהים יכול להיות לא יכול?", ואז לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שזו לא "יכולת" להיות "בלתי יכול". הרי ההיפך מיכולת הוא חוסר יכולת. משחק המילים הזה יוצר את הרושם שחוסר יכולת היא בעצם סוג של יכולת, ומכאן נובעת הטעות המבלבלת. זאת בעצם כל מטרת השאלה: לבלבל דתיים במהלך דיון על אמונה. לא מדובר בשאלה פילוסופית חשובה, וגם אין ביכולתה לסתור את עצם העובדה שיש בורא לעולם ויש תורה. השאלה נועדה איפוא כדי להקניט, וליצור את הרושם שדתיים חיים באיזו סתירה פנימית באמונה. עם זאת, נתקלתי גם בכמה דתיים שחושבים את השאלה הזו לסוג של קושיה באמונה.
במאמר זה קיבצתי רשימה של 17 תשובות בנושא, כמה מהן תוכלו לשמוע גם בהרצאות העוסקות בקירוב רחוקים. רצוי להכין כמה תשובות מוכנות מראש, הואיל ובדיון חי אין את הזמן לחשוב ולהתעמק בשאלה. על כן, בתחילת כל תשובה תמצאו גם משפט מפתח קצר וקולע.
* * *
- השאלה מסתירה טעות לוגית, ולמעשה היא סותרת את עצמה:
1) התשובה הלוגית: סבך את השואל בחזרה!
ענה לו בחיוך: "האם א-לוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים? הרי התשובה לזה פשוטה מאוד: הוא כל יכול, לכן הוא לא יכול - לא להיות יכול, כי זה מה שהופך אותו ליכול. כי אם הוא יכול להיות לא יכול, אז הוא לא יכול, ואז הוא לא כל יכול. מכאן שהוא לא-לא יכול להיות יכול, כלומר לא יכול להיות לא יכול, שזה מה שהופך אותו ליכול. הבנת?"
ההסבר האמיתי: במתמטיקה מינוס פחות מינוס שווה פלוס. השאלה עצמה נועדה לבלבל את השומע באמצעות המילים "יכול" ו"לא יכול". מה שהשואל לא מבין זה שאי יכולת להיות חסר יכולת, פירושה יכולת. בורא שלא יכול להיות "לא יכול" הוא כמובן כל-יכול. וזה מה שבעצם מגדיר את הבורא כמושלם וכל יכול - חוסר חסרונות. חוסר היכולת להיות חסר היא לא חיסרון.
עדיין לא הבנתם? ננסה להסביר אפילו יותר בפשטות: התשובה היא "לא", א-לוהים לא יכול להגביל את כוחו, כי אם א-לוהים היה יכול להגביל את כוחו - אז הוא לא היה כל יכול. מאותה סיבה בדיוק א-לוהים לא יכול שלא להיות א-לוהים או להעלם פתאום. מי שחושב על זה, מבין שזה בעצם מה שהופך את א-לוהים לכל יכול, השלמות שלו.
2) התשובה המתחכמת: הסכם עם השואל במאה אחוז, ותראה לו שאין עם זה שום בעיה!
ענה לו: "בודאי. א-לוהים גם לא יכול להיות הרבה דברים: הוא לא יכול להיות "מוגבל", הוא לא יכול לטעות, הוא לא יכול להתבלבל, הוא לא יכול להיות בלתי מושלם, הוא לא יכול להעלם פתאום... אני לא יודע מה איתך, אבל אותי זה דווקא משמח!"
ההסבר: לא כל יכולת היא באמת יכולת. יכולות רבות עשויות להיות דווקא חסרונות. לדוגמה, היכולת לגמגם בתחילת כל משפט היא חיסרון, היכולת להתפתות בקלות לדבר אסור היא חיסרון, היכולת להיות שיכור אחרי רבע כוס יין היא חיסרון, וניתן להמציא עוד הרבה דוגמאות מהסוג הזה. באמצעות משחק מילים ניתן להציג כל חסרון בצורה של יכולת, ולהציג כל יכולת בצורה של חיסרון. אבל לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין מתי באמת מדובר ביכולת, ומתי באמת מדובר בחיסרון. עבור הבורא - היכולת לטעות היא כמובן חיסרון, וכך היא גם היכולת להיות "בלתי מושלם", או היכולת ליצור אבן שנוגדת את כוחו. הבורא הוא כמובן חסר חסרונות, ולכן הוא לא יכול להיות הרבה דברים שפירושם האמיתי הוא חיסרון ומוגבלות.
3) התשובה המצחיקה: ענה לו באמצעות משל!
אמור לו: "קודם תענה לי על שאלה אחת. תאר לעצמך שאתה הולך לחפש שידוך, והשדכן מציע לך לפגוש בחורה נפלאה, אותה הוא מתאר עם "הרבה יכולות... היא יכולה לגמגם, היא יכולה לפזול, היא יכולה לצרוח בהיסטריה באמצע משפט, היא יכולה לצלוע וליפול במדרגות, היא גם יכולה להיות אלימה ולהשתולל פתאום בלי סיבה. ויש לה עוד הרבה יכולות מופלאות ומרתקות". עכשיו תאר לעצמך שהשדכן שמציע לך בחורה אחרת, אבל עם "הרבה חסרונות... היא לא יכולה לצרוח ולקלל אנשים בהיסטריה - כי היא בחורה עדינה, היא לא יכולה להשתולל ולאבד את דעתה - כי היא יציבה בנפשה, היא לא יכולה לדבר בשגיאות כמו עולה חדשה - כי היא נולדה בארץ, היא גם לא יכולה לחלות בהרבה וירוסים - כי היא דאגה לקבל חיסונים, היא לא יכולה לעשות טעויות מטופשות - כי היא בחורה חכמה, היא לא יכולה שלא לאהוב את המשפחה שלה - כי היא בחורה טובה. ויש לה עוד הרבה חסרונות שכאלה. אז איזו בחורה אתה תעדיף לפגוש? את השנייה, נכון? עכשיו אשאל אותך שאלה אחרת, להבדיל - איזה בורא היית מעדיף לעבוד: בורא שיכול לטעות ולהיות מוגבל, או בורא שלא יכול לטעות ולהיות מוגבל?"
ההסבר: כמו בתשובה הקודמת, על השואל להבין שניתן להציג כל יכולת בתור חיסרון, וכל חיסרון בתור יכולת. גם א-לוהים לא יכול לטעות, לא יכול שלא להיות א-לוהים, לא יכול שלא להיות אינסופי וכל-יכול, ולכן הוא גם אינו יוצר אבנים שהוא לא יכול להרים - וכל זה הופך את א-לוהים למושלם ובעל יכולת. הבורא הוא איפוא חסר חסרונות, זהו כביכול "החיסרון היחיד שלו", שאין לו חסרונות. ומי שחושב על זה טוב, מבין שזה בכלל לא חיסרון.
4) התשובה הלשונית: ענה לו תשובה מלומדת!
אמור לו: "תרשה לי בבקשה לשאול אותך שאלה מוזרה: האם אתה יכול להיות אוטיסט? לא, אתה לא יכול להיות אוטיסט, נכון? אז לפי ההגיון שלך, אני מבין שאתה בעצם מוגבל מבחינה שכלית!".
ואז הסבר לו: האמת היא שהשאלה עצמה לוקה בטעות לוגית, והיא עושה זאת באמצעות משחק מילים מתוחכם. אם ההגדרה של א-לוהים היא כל יכול, אז אינך יכול לשאול האם באפשרותו של א-לוהים להיות בעל חיסרון, כי אז אתה סותר את עצמך. קודם כל עליך להחליט מהי ההגדרה של כל יכול: אם ההגדרה מתארת יכולת, אז אינך יכול לדרוש מהיכולת להיות מוגבלת, כי הגדרתה של היכולת היא לעשות פעולה חיובית, ואילו ההיפך מן היכולת היא ההגבלה השלילית. מכאן אתה רואה שקיימת סתירה עצמית בשאלה. אתה בעצם מבקש מהגדרה כלשהי להיות היא והיפוכה בו זמנית. ברגע שתבין את משחק המילים הזה, גם תראה שקיימת סתירה לוגית בשאלה.
5) התשובה המציאותית: הסבר לו מדוע הבעיה נמצאת בהגדרה!
שאל אותו: "האם א-לוהים יכול לברוא משולש בעל ארבע צלעות? הרי גם אם א-לוהים אינו יכול לעשות זאת מבחינת המציאות המוכרת לנו, אין הדבר סותר ההגדרה של א-לוהים ככל יכול; זאת מכיוון שחוסר היכולת לברוא משולש שכזה נובע מהגדרת המשולש, ולא מהגדרתו של א-לוהים".
הסבר: הבעיה למעשה נמצאת בהגדרת האבן, ולא ביכולתו של א-לוהים. לא תיתכן קיומה של אבן שאפשר ואי-אפשר להרימה, וזאת בגלל שאבן חייבת הגדרה אחת. אם ההגדרה של משולש מבוססת על שלוש צלעותיו, אז לא יתכן משולש בעל ארבע צלעות - לפי ההגדרה. הבעיה איפוא נמצאת בהגדרה של אבן או משולש הסותרים את עצמם, ולא ביכולת של א-לוהים ליצור משולשים או אבנים.
* * *
- א-לוהים יכול לעשות הכל, והוא גם יכול להגביל את כוחו:
6) התשובה הפשוטה: זו ככל הנראה התשובה הפשוטה ביותר, והיא מספקת את השואלים שלא מתפלספים.
ענה לו: "בודאי שא-לוהים יכול ליצור אבן שכזאת, והוא כבר עשה הרבה אבנים שכאלה - לא שמעת על בריאת העולם והמבול?"
הסבר: כל עוד יחליט הבורא להגביל את כוחו - הוא לא יוכל להרים את האבן, אך ברגע שהבורא יחליט אחרת - הוא שוב יוכל להרים את האבן. ואין בזה סתירה כלל. דומה הדבר לאדם שיכול להרים משקולת של עשרים קילו, וגם משקולת של שני קילו. כאשר האדם מרים משקולת של שני קילו, הוא לא משתמש בכל היכולת שלו, אלא מגביל את היכולת שלו לשני קילו. אם הוא ירצה, הוא יוכל להרים גם עשרים קילו ויותר, אך כרגע האדם מגביל את כמות היכולת שלו להרמת שני קילו בלבד. באופן דומה, גם הבורא יכול להגביל את היכולת שלו, והוא למעשה כבר עשה זאת מספר רב של פעמים במהלך ההיסטוריה. לדוגמה:
(א) הבורא יצר את העולם בשישה ימים, בעוד שהוא יכל ליצור את העולם ברגע אחד. כך למעשה הגביל הבורא את כוחו, כדי ליצור את הבריאה דווקא בשלבים, עבור האדם שילמד מכאן הלכות ומוסר. גם מדענים טוענים שכל החומר והאנרגיה ביקום כולו נבראו ברגע אחד ב"מפץ הגדול", מה שמוכיח שכוחו של הבורא הוא בלתי מוגבל, והבורא יכל ליצור את כל היקום כולו כהוויתו ברגע אחד. אף על פי כן הבורא הגביל את כוחו, עבור האדם.
(ב) לאחר המבול, הבורא הבטיח לכל בני-האדם שהוא לא יביא שוב מבול על העולם. מבחינת יכולת - הבורא כמובן יכול להביא שוב מבול, אך מכיוון שהבורא הבטיח שלא לעשות זאת, הוא למעשה הגביל את יכולתו להביא מבול על העולם.
(ג) הבורא הוציא את עם ישראל ממצרים בשלבים, תחילה על ידי עשרת מכות מצרים, אחר כך על ידי קריעת ים סוף, אחר כך על ידי הליכה במדבר, ומעמד הר-סיני, וכיבוש הארץ, בתהליך שארך ארבעים שנה ויותר. אך אילו רצה הא-לוהים, הוא יכל בשנייה אחת לשגר את כל בני ישראל לארץ ישראל, בעוד כל אוייבי ישראל היו מתים ברגע אחד (ואכן קיימות מלחמות בתנ"ך בהן צבא שלם שהגיע להלחם בישראל מת בתוך לילה אחד, מלבד מכת בכורות). אולם א-לוהים הבורא הוציא את עם ישראל ממצרים שלא ברגע אחד, כדי שהמאורעות יחרטו על לב עם ישראל, והוא יוכל לקבל את התורה במעמד הר-סיני, לראות את ההשגחה האלוקית בכל צעד ושעל, ולהעביר את הסיפורים לדורות הבאים. גם במקרה זה הבורא הגביל את היכולת שלו, למען עם ישראל.
(ד) במעמד הר-סיני א-לוהים גילה את מקצת כוחו, ודיבר בקול לעם ישראל, אלא שעם ישראל נרתע וחשש למות מחמת הקדושה הגלויה הזו לבני-אדם שהם בשר ודם. אז המשיך משה להעביר את דברי הא-לוהים לבני ישראל כשליח, לאחר שראה העם את כוחו הנורא של בורא עולם. התורה מוכיחה לנו שא-לוהים יכול להתגלות, אך בוחר שלא לעשות זאת. בגן-עדן יכל האדם הראשון לראות את א-לוהים בצורה מוחשית ולשמוע אותו; גם משה רבנו חזה בהתגלות האלוקית כפי ששום נביא לא חזה בה. מכאן אנו למדים שא-לוהים היה יכול להתגלות לכל בני-האדם בצורה מוחשית ולהשמיע את קולו, אך הוא אינו עושה זאת, ראשית בגלל שתכלית הבריאה של האדם היא לגלות את הבורא בעצמו ולהתקרב אליו מרצונו, יש בזה נסיון חשוב בקיום המצוות (וזאת מלבד העובדה שהאדם הפשוט לא יהיה מסוגל לעמוד בהתגלות גלויה של א-לוהים). כך שלמעשה הבורא מגביל כל הזמן את מידת התגלותו בעולם, ומסתיר את עצמו על ידי הטבע והמקרים עבור האדם. עצם העובדה שא-לוהים רואה ובלתי נראה, שומע ואינו נשמע, וההשגחה אינה גלויה כמו בעבר, נובעת מההחלטה של א-לוהים להגביל את כוחו בעולם.
* * *
- השאלה לא משנה את העובדה שיש בורא, והוא ברא את העולם:
7) התשובה הצינית: ענה לו בציניות!
ענה לו: "מה אתה אומר, ברגע זה הפרכת אמונה בת אלפי שנים! אני מניח שאפילו איינשטיין היה מפסיק להאמין בא-לוהים אם הוא רק היה שומע את זה. ועוד לחשוב שכל הפילוסופים האלה לא חשבו על זה בכלל! זה הרי גאוני, ואם אתה כל כך חכם, אולי תענה לי רק על עוד שאלה אחת קטנטנה, אם אין א-לוהים, אז מי בדיוק ברא את העולם? רק אל תאמר לי שהיקום כולו נוצר פתאום מעצמו מתוך הכלום, ועוד הסתדר במקרה עם כל החוקים האלה של הפיזיקה והכימיה והביולוגיה והמתמטיקה... בטח יש לך תשובה הגיונית, אתה הרי מומחה ללוגיקה!"
ההסבר: גם אם היתה קיימת סתירה פילוסופית כלשהי במושג "כל יכול", זה כמובן לא היה סותר את העובדה שיש בורא ליקום. שום פרדוקס פילוסופי לא יכול לסתור את מה שרואות שתי עינינו - סדר מופתי בעולם, ואת עצם העובדה שהיתה ליקום נקודת התחלה. כל אלה מוכיחים בצורה חד-משמעית שיש בורא ליקום. וגם אם איננו מסוגלים להבין את הבורא ומהותו, זה לא פותר אותנו מהמסקנה שיש בורא, והעולם לא נוצר מעצמו סתם כך. גם במכניקת הקוונאטים נתקלים מדענים בפרדוקסים, כמו חלקיקים שנמצאים בשני מקומות בו זמנית. האם זה אומר שאין אטומים? כמו כן, החוקים שחלים באטומים גם סותרים את תורת היחסות של איינשטיין, אך האם זה אומר שאין כח משיכה? האם בכל פעם שלא נצליח להבין משהו, נסביר שהוא אינו קיים? כמובן שא-לוהים קיים, גם אם איננו מסוגלים להבין את מהותו ויכולותיו. היקום מעיד שיש לו בורא, החוקים מעידים על מחוקק, החיים מעידים על מתכנן, והאדם מעיד על משמעות. כל הנתונים המדעיים מוכיחים שהיתה ליקום התחלה, וכי יש בורא בלתי-חומרי שיצר את היקום ושולט בו. וזה בעצם מה שחשוב, לדעת שיש א-לוהים ויש תכלית לקיומו של האדם, גם אם לעולם לא נוכל להסביר מה הוא יכול לעשות עם אבנים דמיוניות.
8) התשובה החוזרת: ענה לו בשאלה!
שאל אותו: "מה זה כל יכול?"
הוא יענה: "זאת אומרת שהוא יכול לעשות הכל".
אז תשאל אותו בחזרה: "אבל מה זה הכל? אני מניח ש'הכל' פירושו היקום, החוקים, וכל מה שקיים. אבל הרי את זה א-לוהים כבר יצר, כי הוא ברא את היקום כולו, את חוקי הטבע, הפיזיקה, הכימיה ואת כל מה שקיים בעצם. אז הוא כבר הוכיח לנו שהוא יכול לעשות הכל... ואם הוא כבר הוכיח שהוא כל יכול, אז בשביל מה לשאול שאלות דמיוניות?".
9) התשובה המעשית: הסבר לו שזה לא רלוונטי!
שאל אותו: "בשביל מה לו ליצור אבן כזאת?"
הוא יענה: "אני רק שואל, כי אז יוצא שהוא לא כל יכול".
שאל אותו בחזרה: "אבל מה זה משנה אם הוא יכול לעשות את זה, אם הוא גם ככה לא ינסה ליצור אבן שכזאת?"
הוא יענה: "כי אם הוא יצור אבן שכזאת, אז הוא לא יהיה כל יכול".
אמור לו: "אז הוא לא יצור אבן כזאת, וישאר כל יכול. הרי כל מה שאתה אומר זה רק תיאורטי, זה לא מעשי. אין לך הוכחה שא-לוהים ניסה פעם ליצור אבן שהוא לא יכול להרים, ובעצם גם אם הוא לעולם לא יצור אבן שכזאת - הוא הרי יכול לעשות עוד מיליון דברים אחרים, אתה יודע, כמו לברוא את היקום, או לשפוט אותך אחרי המוות על כל המעשים שלך. אז בשביל מה לדבר על אבנים מטופשות? בוא נדבר על החיים שלך, בשביל מה אתה חי, למה א-לוהים ברא את העולם, למה חשוב לקיים מצוות...".
הסבר לו: האם אתה יודע מה עושה עכשיו נשיא ארצות הברית בבית הלבן? אני מניח שאין לך מושג. אך האם זה אומר שהוא לא קיים? חוסר הידיעה שלך בדבר מציאות כלשהי, לא אומר שהמציאות בה לא קיימת. המציאות של הבורא היא מחוייבת המציאות והיא קיימת, וחוסר ההבנה שלנו כלפיה נובעת ממגבלה שלנו, ולא ממגבלה של הבורא. גם אם אתה לא מסוגל להבין את מציאותו של הבורא, או שאלה תיאורטית לגבי רמת יכולתו, האם זה אומר שאין בורא? האם זה אומר שאין תורה? האם זה אומר שכל היקום והחיים נוצרו מעצמם במקרה? כמובן שלא. יש בורא, ויש מציאות רוחנית, גם אם אינך מסוגל להבין אותה באמצעות חוקי החומר או הלוגיקה - זו בעצם גם מסקנה הגיונית.
שימו לב שהשואל אינו שואל שאלות על מה שא-לוהים יכול לעשות ביקום, אלא מה א-לוהים יכול לעשות לעצמו. וזו כבר לא שאלה שנוגעת אל האדם, והיא גם לא קוראת תיגר על היכולת של א-לוהים לברוא את העולם והחיים. שאל את עצמך שאלה פשוטה: אם אבא שלך הביא אותך לעולם, והוא דואג לך ודורש ממך ללכת לבית הספר, האם תטיל בטובתו ספק רק בגלל שאתה לא מבין מאיפה באים תינוקות לעולם, או איך אבא יכול להוציא כסף מהבנק ואתה לא? האם תאמר שאין לך אבא, רק בגלל שאינך יודע כיצד הוא עצמו הגיע לעולם, או בגלל שאינך מסוגל להבין את העבודה של אבא בבורסה? מובן שלא. כל השאלות שבעולם לא ישנו את העובדה שיש לך אבא. כשתגדל תבין. כעת עליך ללכת לפי מצוות בוראך, כי הבורא שלך, הוא יצר אותך ואת העולם. האם הבורא יכול להגביל את עצמו או לא, היא לא שאלה רלוונטית.
10) התשובה היהודית: הראה לו שהשאלה כבר נשחקה מזמן, וחכמים יהודיים השיבו עליה עוד לפני שהוא נולד!
אמור לו: "אהא, שאלה מעולה. האם יכול להיות שקראת אותה בפרק עה' במורה נבוכים של הרמב"ם, או שאולי בספר "אמונות ודעות" של רבי סעדיה גאון? מה, אתה חשבת שזו שאלה חדשה? לא ידעת שהרמב"ם ענה על זה לפני 800 שנה, ורבי סעדיה גאון כתב על זה לפני יותר מ-900 שנה? אני מבין, אז אתה בעצם לא מומחה כזה גדול לפילוסופיה, אתה פשוט שואל שאלות ששמעת מהחברים בשכונה...".
הסבר: הרמב"ם ניסח שאלות דומות לפני קרוב ל-800 שנה בספרו "המורה נבוכים", חלק ראשון (פרק עה), וכבר אז הסביר ששאלות שכאלו אינן מראות חיסרון בא-לוהים, אלא בדיוק להיפך, את מציאותו ההכרחית. על כן מסביר הרמב"ם שהבורא אינו יכול לברוא עוד אחד כמותו, או להעלם, כי תכונות אלה נובעות ממהותו המחייבת של יוצר המציאות. גם רבי סעדיה גאון התמודד עם שאלה זו בספרו "אמונות ודעות" לפני יותר מ-900 שנה, מאמר שני (פרק יג), אז היו שואלים האם א-לוהים יכול להעביר את העולם כולו דרך טבעת מבלי להקטין את העולם או להגדיל את הטבעת. על כך ענה רבי סעדיה שהבורא יכול לעשות הכל כי הוא קובע המציאות, אלא שהבורא לא עשה זאת, ולכן אפשרות שכזו אינה מציאותית ולא שייכת למציאות (היא מן הנמנע), כך שההתעסקות בה היא חסרת משמעות. בקיצור, השאלה הזו אינה חדשה, היא כבר נידונה בידי חכמים יהודיים, ואיש לא נרתע ממנה או מצא בה סתירה לקיומו של בורא. מי שרוצה יכול ללכת וללמוד את התשובות בעיון בספרי פילוסופיה יהודיים. מכל מקום השאלה אינה נוגעת לנו, ולא מהווה קושיה על מציאות הבורא ואמיתות התורה.
11) אפשר לומר שא-לוהים עדיין כל-יכול, כאשר הדבר היחיד שהוא אינו מסוגל לעשות - זה דבר שיגביל את עצמו.
הסבר: גם אם א-לוהים אינו יכול להגביל את עצמו, הוא עדיין "כל יכול" כלפי כל דבר שלא נוגע ישירות אליו. זאת אומרת שיש לבורא שליטה מלאה על היקום והמציאות, והוא כל יכול כלפי כל הגדרה אנושית או מדעית. זאת אומרת שא-לוהים יכול לברוא הכל, ויכול לעשות כל דבר עם המציאות, מלבד היכולת הפרטית להגביל את מציאותו שלו.
* * *
- השאלה אינה הגיונית מבחינה מדעית ופילוסופית, כי א-לוהים אינו אדם:
12) התשובה המדעית: הראה לשואל שהוא לא מבין בעצמו את השאלה!
אמור לו: "רגע, אתה רוצה שא-לוהים ירים את האבן למעלה או למטה? תסביר את עצמך, אתה מתכוון ללמעלה שלך, או הלמעלה של א-לוהים? איפה בכלל נמצא הלמעלה של א-לוהים? אל תשכח שא-לוהים מחזיק את האבן על האדמה, אז אתה רוצה שהוא יעלה או יוריד אותה מהאדמה? אתה מתכוון נגד כח המשיכה? אבל א-לוהים יצר את כח המשיכה, אז למה אתה מתכוון במילה ירים? אתה רוצה שא-לוהים יעצור את כח המשיכה? אולי אתה בעצם מתכוון שא-לוהים ירים וידחוף את האבן בו זמנית! אז אין בכלל בעיה, האבן פשוט תישאר במקום!"
ההסבר: א-לוהים הרי יצר את כח המשיכה, והוא מי שקובע מה זה למעלה ומה זה למטה. השואל מדמיין את א-לוהים בצורת בן-אדם שעומד על האדמה, אך א-לוהים אינו יצור חומרי, הוא נמצא בכל מקום - גם בשמים וגם בארץ, כך שמבחינתו לא קיים בכלל מושג של למעלה או למטה, והוא קובע אם אבן תרחף או תימשך למסה אחרת. כך שלמעשה קיימת סתירה מדעית בשאלה עצמה, כאשר השואל רוצה שמגדיר כח המשיכה ידחוף אבן בניגוד להגדרתו שלו. דומה הדבר למישהו ששואל - "אם אלוף שחמט ישחק נגד עצמו, אז מי ינצח?".
13) התשובה הפילוסופית: הסבר לו מדוע השאלה אינה יכולה להשאל על האינסוף הנצחי!
אמור לו: "אצל הבורא לא שייך מושג של זמן, ולכן לא יתכן מצב שהוא יכול, ואז פתאום לא יכול. הבורא הוא תמיד יכול, וחוסר יכולת אינה אפשרית במציאות אינסופית. סתירה בין יכולות, או סתירה בין רצונות, היא אפשרית רק במציאות אנושית של בני-אדם, בתוך מערכת של זמן, עם גבולות ושינויים. לא יתכן מצב שהבורא ירצה ולא ירצה להרים את האבן בו-זמנית, כי רצונו של הבורא מחייב את המציאות, והוא ורצונו - אחד הם".
הסבר: מבחינה פילוסופית, הבורא ורצונו אינם שני דברים נפרדים. אי אפשר לומר שהבורא יגביל את עצמו, כי אם הבורא רוצה להרים את האבן - אז היא תורם, ואם הבורא לא רוצה להרים את האבן - אז היא לא תורם. הגבלת הא-לוהים פירושה סתירה בין רצונו של הבורא למעשיו, ודרישה שכזו מראה על סתירה פנימית בשאלה עצמה.
14) התשובה הלוגית: הסבר לו מדוע לא הגיוני לומר שהבורא יגביל את עצמו!
אמור לו: "מי בדיוק יגביל את הבורא? הרי הוא הכח הגדול ביותר, ודבר לא מגביל אותו. זה כמו שאני אשאל אותך האם אתה יכול להגביל את התנועה שלך, באופן כזה שלא תוכל ללכת ממקום למקום? זו כמובן שאלה מצחיקה, כי אתה תמיד יכול לקום וללכת ממקום למקום, כל עוד ששום כח אחר לא יגביל אותך. גם את הבורא שום כח לא מגביל, ולכן אין לו גבולות, ולא יהיה לעולם דבר שיגביל אותו".
הסבר: כדי שהבורא יהיה מוגבל להרים אבן, צריך כח אחר שיגביל אותו, אלא שלא קיים כח גדול יותר מן האינסוף, ולכן הבורא תמיד יוכל להרים כל אבן, או להחליט שלא להרים אותה. זה לא קשור ליכולת או חוסר יכולת, אלא למציאות לוגית פשוטה. א-לוהים הוא אחד ויחיד, הוא יוצר הכל, כך שאין ולא יכול להיות כח גדול ממנו. הבורא הוא למעשה האינסוף, ומסיבה זו שום כח לא יכול להגבילו. וזהו למעשה הכרח פילוסופי: לא יכול להתקיים כח שמסוגל להגביל את האינסוף, כי לא קיים דבר גדול מהאינסוף. מכיוון שהבורא אינו מוגבל, אז לא תיתכן שום הגבלה כלפיו - ואפילו לא מצד עצמו.
15) התשובה הלוגית השנייה: הסבר לו מדוע יכולת אינה מגבילה את עצמה!
אמור לו: "לבורא תהיה תמיד שליטה מלאה, כי שום כח חיצוני לא יכול להגביל אותו. אלא שגם שום "כח פנימי" אינו נפרד מהבורא, כי הבורא וכוחו אחד הם".
הסבר: השאלה מציעה שההגבלה תגיע מתוך כוחו של הבורא - אלא שתמיד תהיה לבורא שליטה מלאה על כוחו, היות ושום כח חיצוני לא יכול להפריד בין הבורא לבין כוחו. זאת אומרת שלא קיימת הפרדה בין השליטה של הבורא לכוחו המעשי של הבורא - כי הם בעצם אותו הדבר בדיוק, ואין שום הבדל ביניהם. מכאן שהשאלה עצמה לוקה בחוסר הבנה של המושגים "כל יכול" ומוגבלות.
16) התשובה הפילוסופית-מדעית: הסבר לו שזמן ושינוי לא קיימים במציאות אינסופית נצחית!
הסבר: הבורא הוא לא אדם, ולכן לא קיימות אצלו סתירות, שינוי של רצונות, או התנגשות בין יצרים. הבורא הוא יוצר הזמן, ומכאן שהבורא גם יודע את העתיד, והוא נמצא בכל הזמנים כולם. מכיוון שהבורא יודע גם את העתיד, אז שום סיבה לא יכולה לשנות דבר במהותו. כל השינויים שהבורא עושה מתחוללים אך ורק בתוך העולם, במערכת חומרית ומשתנה של סיבתיות, תנועה וזמן. אך הבורא היה ונשאר תמיד אינסופי ונצחי, מבחינתו לא קיים עבר הווה ועתיד. מכאן שרצונו של הבורא לעולם לא ישתנה או יוחלף, ולא יתכן מצב שבו ירצה הבורא להגביל את עצמו ביצירה כלשהי של אבן. הרי שום סיבה ארצית לא יכולה לשנות את הבורא או את מהותו, ומבחינתו כל הזמנים שווים. לא יתכן שהבורא יחליף את רצונו, יסתור את רצונו, או יחולל שינוי בעצמו, כי זמן ושינוי לא קיימים באינסוף קבוע ונצחי. שואל השאלה מתאר את הבורא כאדם או איזשהו קוסם חומרי, ולכן הוא שואל שאלה הנוגעת לסיבתיות וזמן, שאינם חלים על הבורא מתחילה.
17) התשובה הבלתי מציאותית: הסבר לו מדוע לא ניתן לשאול שאלות על מציאותו של הבורא!
אמור לו: "רגע, אתה שואל שאלה לוגית, נכון? אבל מי יצר את הלוגיקה הזאת? מי נתן לך את ההגיון שלך, ואת היכולת להתפלסף ככה? ומי לדעתך יצר מציאות שכזאת, בתוכה קיים מושג של יכול ולא יכול? אתה מבין שהבורא הוא יוצר המציאות, והוא מי שקבע את החוקים של המציאות. במילא לא קיימת שום שאלה שתוכל לשאול על הבורא מתוך המציאות הזאת, ומתוך ההבנה האנושית שהבורא עצמו נתן לך".
הסבר: הבורא קבע את חוקי היקום, הוא מי שקבע את המתמטיקה וההגיון הבסיסי ביותר - הוא מי שקבע את ההבדל בין סדר לבין אקראיות, והוא מי שקבע ששתיים ועד שתיים יהיו דווקא ארבע. אם לא די בכך, גם מכניקת הקוואנטים מוכיחה לנו כיצד המציאות החומרית מסוגלת לסתור את עצמה. מסיבה זו לא ניתן לשאול שום שאלה פילוסופית על מהותו של הבורא. סתירות פילוסופיות מהסוג הזה רק מוכיחות שהשכל האנושי הוא מוגבל, והמציאות שלנו היא מוגבלת. זה מוכיח חיסרון באדם, ולא חיסרון בא-לוהים. היכולת היחידה שלנו היא לדעת שיש בורא, והוא אינו חומרי, הוא יוצר המציאות, ומכאן שהוא גם יוצר הלוגיקה. הבורא הוא מעל כל פרדוקס אפשרי. למעשה המציאות של הבורא היא הדבר היחידי שהוא מחוייב המציאות, הוא האינסוף הנצחי, בעוד אנחנו והעולם הם חלק ממציאות נבראת ומשתנה. מכיוון שהבורא אינו מוגבל לחוקי הלוגיקה, והוא מעל המציאות, אז שום פרדוקס אינו מסוגל להגבילו. ואולי במציאותו של הבורא תיתכן גם יכולת וחוסר יכולת להתקיים במקביל, ואף על פי כן הם לא יסתרו זה את זה כמו במציאות שלנו. הרי אינסופיותו של הבורא מכילה כל יכולת אפשרית, כך שעם יכולת וגם חוסר יכולת ישאר הבורא תמיד כל יכול ואינסופי, כי מציאותו קובעת את המציאות, והיא מכילה יכולת לכל מציאות. כמובן שמציאותו של הבורא אינה נובעת מהמציאות שלנו, ולכן חוקי ההגיון והלוגיקה לא חלים עליו. מבחינה פילוסופית, שום שאלה הגיונית לא יכולה להשאל על מציאותו של קובע ההגיון, כי שום הגיון אינו מגביל אותו. כפי שהבורא אינו חומרי, כי הוא בורא החומר, ואין ביכולתנו להבין כיצד מתקיים משהו שהוא בלתי חומרי ולא מוגבל, כך גם הבורא אינו מוגבל לחוקי הטבע והלוגיקה, כי הוא ברא את הטבע והלוגיקה, ולכן אין ביכולתנו להבין לעומק את המושג "כל יכול".
* * *
בחרו לעצמכם את התשובה הנראית לכם ביותר, או הדפיסו את המאמר לשואל. מי שחושב על זה לעומק, יראה שבעצם כל התשובות נכונות בדרך זו או אחרת, והן לא סותרות. למילה "יכולת" יש כמה משמעויות, ולכל הגדרה יש את התשובה המיועדת לה.
בברכה,
דניאל בלס.
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il