למה אנו מקיימים מצוות?
למה יש כל כך הרבה מצוות?
האם הדתי הוא אדם מוגבל לעומת החילוני?
* * *
- "המצוות מגבילות אותנו. מדוע אני להתנהג בחיי כמו רובוט, על פי כל מיני הוראות ופסקים הלכתיים בלי שום זכות מחשבה משלי?!"
שאלה זו שואלים חילונים רבים שלא טעמו טעם תורה או הכירו חיים של מצוות. כדי לענות על השאלה, קודם כל נחריף אותה.
רבי יהודה הלוי כתב בחיבורו "כי רק עבד השם הוא לבדו חופשי". ושוב נשאלת השאלה, איך זה יכול להיות?! הרי נראה שזה בדיוק להפך - שומר המצוות חייב בכל כך הרבה מצוות, הוא מוגבל ולכאורה הוא לא נראה חופשי בכלל. להיפך, דווקא מי שאינו שומר מצוות יכול לעשות ככל העולה על רוחו, והוא חופשי לעשות כרצונו!
לשאלה זו יש בכך תשובה פילוסופית עמוקה מאוד (עליה גם כתב הרב ברט), ולכן ראוי לשים לב לכל מילה.
* * *
- מהו בדיוק כח הבחירה המניע כלב או חתול?
מה מניע חתולה לשמור על גוריה, או כלב להיות נאמן לבעליו?
התשובה היא מדעית: האינסטינקטים. הכלב לא בוחר, לא חושב, ופשוט פועל על פי תכתיב מוחו, על פי צו גופו. הכלב אינו חופשי לבחור - התוכנה שבראשו בוחרת הכל עבורו. כך ברא האלוקים את הכלב!
כעת הבט באדם.
האדם קם בבוקר, שוטף את ידיו, אוכל את המזון הרצוי לו, הולך לעבוד/ללמוד, ומוצא גם זמן לבילויים המוכרים. מסתכל במה שנח לו, אוכל את מה שטעים לו, ובעצם לא בוחר בחירה אחת בכל מהלך חייו. הוא פועל על פי תכתיבי החברה ועל פי גופו.
בתור ילד, האדם מבקש רכבות מפלסטיק, כי זה מה שמכתיב לו מוחו. כשהוא גודל הוא רוצה מחשב או מערכת סטריאו, כי זה מה שמכתיב לו אז מוחו. אחר כך הוא שם את מאוויו במכונית או בקטנוע, כי זה מה שמכתיבה לו החברה. לאחר מכן בנשים, כי זה מה שמכתיב לו גופו. ואז במשרה גבוהה ומשכורת טובה, כי זה מה שמכתיב לו לבו. ואז - לקבר.
כל חייו של האדם אין לו בחירה בחיים. גם לך אין בחירה. שים לב כיצד, מן הבוקר ועד הערב כל הבחירות שלך נובעות ממה שאתה מכיר, ממה שהגוף שלך מכתיב לך ודורש ממך. אתה לא פועל שום פעולה בשל עצמך, כל הפעולות שאתה בוחר הן פעולות המוטבעות בך, בדיוק כמו אותו כלב או חתול. אז במה אנחנו שונים מהם?
כאשר אתה נכנס לאוטובוס, אתה לא חושב היכן לשבת. אתה פשוט יושב במקום שהכי נח לך. כאשר אתה מדבר עם חבר, אתה אפילו לא חושב על אוצר המילים שבו תשתמש - אתה פשוט מדבר. אתה מדבר על מה שעולה לך בראש, על מה שאתה צריך לדעת, וכן הלאה.
אין לך בחירות בחיים. כל זאת - בחייו של האדם החילוני המצוי. רק לעיתים נדירות מאוד נתקל החילוני באיזו בחירה שהוא יכול לבחור בחייו.
וכך גם אמרו חכמינו ז"ל, שהאדם דומה לבהמה בשלשה דברים: "כבהמה: אוכלים ושותים, פרים ורבים ומוציאים רעי" (צרכים). כלומר, גם האדם וגם הבהמה אוכלים ושותים. שניהם פרים ורבים במטרה להביא צאצאים לעולם, ושניהם עושים את צרכיהם. אז במה מותר האדם מן הבהמה?
עונים חז"ל, שהאדם בכל זאת שונה מבעלי החיים. הוא שונה בשלשה דברים, ובהם הוא דומה למלאכי השרת. אומרים חז"ל באותו מקום: "כמלאכי השרת: יש להם דעת, מהלכים בקומה זקופה ומספרים בלשון הקודש". כלומר, בני אדם יש להם דעת להבחין בין טוב לרע. זה מה שהופך אותנו לבני אדם. הבחירה בין טוב לרע, הדעת להבחין בין טוב לרע. וגם מבחינה חיצונית אנו דומים למלאכים, ביכולתנו ללכת בקומה זקופה ולדבר.
זה מה שמבדיל אותנו מהבהמה. הדעת, המצוות.
רק לעבד השם יש בחירה. מאז שניתנה תורה, יש לנו מאות מצוות מעשיות בכל עניין: בחיי האישות, בין ההורים לילדיהם, בין הילד לאב, בין אדם לחבירו, במסחר ועסקים, במועדים בשנה, וכן בהתגברות תמידית על יצרים בכל יום ויום.
בכל יום בשנה יש לנו אינספור בחירות: בכל יום אנו מתפללים שלוש תפילות, וצריכים להחליט עד כמה נכוון בתפילה לבורא עולם. אנו בוחרים בסוכות עד כמה מהודרים יהיו המינים עליהם נברך. אנו בוחרים עד כמה להחמיר בשבת, והאם לפסוח מתי שנח לנו. האם לקנות מכשרות אחת ולא מכשרות אחרת. ואנו גם הולכים לברר את השאלות, אנו מלבנים את הקושיות, ומחליטים בעצמנו מה לקבל על עצמנו ומה לדחות.
ומעל כל אלה - לימוד התורה.
לימוד התורה בעיון, בישיבה, לא רק מעורר אותנו מחשבתית - הוא הופך אותנו לבני אדם, ליצורים בעלי כח בחירה המשתמשים בו בכל רגע ורגע. הרי לא ניתן ללמוד את התורה כרובוט, מוטל עלינו לבטא את עצמנו - לשאול שאלות, לחשוב על תירוצים, להחליט אילו תירוצים להעלות ועל אילו תירוצים לוותר. מתי להתווכח ועד כמה, באילו מפרשים להתפלפל, מתי להמשיך בסוגיה, לנסות להבין למה התכוונו אביי ורבא, וכן הלאה.
כל חייו של האדם הדתי מלאים בבחירות. בשונה מהחילוני - הדתי מוכרח להתקדם בחייו, לשאול את עצמו בכל שנה ובכל יום - במה הוא שונה מהשנה הקודמת? האדם שומר המצוות מבקש תמיד להיות אדם טוב יותר, צדיק יותר, ישר יותר, להתגבר על יצריו בכל יום מחדש.
בכך אנו שונים מבעלי חיים. כי לנו יש יכולת בחירה חופשית. אנו לא חיים רק על פי צו גופנו ותכתיבי החברה, אנו חיים על פי החלטתנו, על פי שיקול דעתנו בקבלה שקיבלנו על עצמנו לקיים את רצון השם.
ולכן רבי חנניה בן עקשיה אמר (במסכת אבות): "רצה הקדוש ברוך הוא לזַכּוֹת את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צידקו יגדיל תורה ויאדיר"
על ידי המצוות אנו מתעלים בחיינו. אנו נהיים בני אדם. יכולת הבחירה שלנו מקבלת ביטוי.
אמר רבי יהודה הלוי "כי רק עבד השם הוא לבדו חופשי". האדם החילוני הוא עבד לגופו ולחברה הסובבת אותו. רק לעבד השם יש בחירה אמיתית בחיים בין טוב לרע.
* * *
- "מה אכפת לאלוקים אם אני שומר שבת או לא? למה אני צריך לקיים כל כך הרבה מצוות?!"
שאלה גדולה שאלת, וכבר התייחס אליה הרמב"ם במורה נבוכים (ג, מח):
"וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף?"
שואל הרמב"ם בשם הנבוכים - למה שבאמת יהיה חשוב לקב"ה איך שוחטים את הבהמה? מה אכפת לו אם הנחת תפילין, או על איזה פרי אתה מברך בסוכות? למה צריך את כל הדקדוקים הללו בכל מצווה ומצווה?!
מה אכפת לקב"ה איך שוחטים בהמה, האם אתה מדליק אור בשבת או האם התפללת? האם מישהו באמת מסוגל לחשוב שמי שברא את העולם, את כל האוצרות והבריות, כל היצרים, הרגשות והאהבה - צריך שיאמרו לו "תודה" ?!
הרמב"ם עונה על השאלה הזאת, בדיוק משפט אחד לאחר מכן. וכך עונה הרמב"ם לנבוכים:
"הא, לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות! שנאמר (משלי ל, ה) כל אמרת אלוה צרופה".
במילים אחרות, הקב"ה לא צריך אותך כדי שתגיד לו תודה. לא הוא צריך אותך, אלא אתה צריך אותו!
המצוות מזכות אותך, מקדשות אותך. בכך אתה הופך להיות אדם טוב יותר, קרוב יותר לקב"ה, אדם עם יראת שמים, עם חיבור לקב"ה ואהבה אליו. האפשרות שלך להתפלל לקב"ה היא זכות עצומה. בכך אתה מזדכך ומתקרב אליו!
אומר הרמב"ם שהמצוות ניתנו "כדי לצרף בהן את הבריות". אתה יודע מה פירוש "לצרף"? ראית פעם כיצד צורפים יהלום?
היהלום מגיע שחור, מלוכלכך, מכוסה שכבות. ואז מנקים את היהלום בכח, ויוצרים לו צורה. משחיזים את היהלום באמצעות יהלום אחר, בקושי רב, ומשייפים אותו בצורה הרצויה, שיהיה יפה ונוצץ.
כך המצוות משייפות את היהודי, הופכות אותו ליהלום נוצץ, בהיר.
וזו הסיבה שאנחנו אוהבים חילונים. כי הם כל אחד מהם הוא יהודי, יהלום נוצץ וטהור, אך עטוף ומכוסה בשכבות של טיט. עלינו לנקות את השכבות, להראות ליהודי כמה הוא נוצץ מתחת לשכבת הטיט, כדי שישוב לאביו שבשמים, לכור מחצבתו, לאושר האמיתי שמחכה לו במקום עליון.
* * *
"למה אנחנו לומדים תורה?"
מאוד מצחיק אותי לקרוא כל מיני קושיות של כופרים המנסים למצוא סתירות בתלמוד בין תורה למדע. הם לא השכילו להבין שאנו לומדים תורה בשביל להתקרב לקב"ה, כדי לנצל את יכולת הבחירה שלנו בחיים האלה.
הגמרא בסנהדרין עוסקת בהריגת בן סורר ומורה (דין בן סורר ומורה הוא דין בתורה המצווה להרוג בן העובר על כמה עבירות, המגלות כי בעתיד יגדל להיות רוצח).
הגמרא מונה את כל התנאים כדי להרוג בן שכזה, והתנאים נראים בלתי מציאותיים בעליל (למשל ששני ההורים של הבן מוכרחים להיות בעלי אותה גופה, מראה, קול וכדו'). לבסוף אומרים חכמינו בגמרא שמעולם לא היה מקרה של בן סורר ומורה במציאות שלנו. ונשאלת כמובן השאלה המתבקשת מאליה, "מדוע התורה תצווה ציווי שלעולם לא יבוא לידי ביטוי?" ועל כך עונה הגמרא שלא ניתן הדין של בן סורר ומורה אלא כדי לדורש ולקבל שכר!
אומרים ספרי המוסר שהמצוות ולימוד התורה בעולם הזה דומות לעץ!
תארו לעצמכם אבא שמלמד את בנו מגיל קטן לגדל עץ, לטפח אותו, להשקות אותו, לגזום בו ולדאוג בו. כמה יהנה הילד מהפרי הראשון שיקבל מן העץ, הרי יהיה זה הפרי הטעם ביותר שטעם מימיו! וחולפות השנים, והבן נקשר לעץ הזה.
כך כאשר אנו משקיעים בתורה ובמצוות, אנו מתקרבים ונקשרים לקב"ה.
"כי עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר!"
מבחינה פסיכולוגית, האדם נקשר לדברים שהוא מתאמץ עבורם, שהוא משקיע בהם. האדם יכול להשקיע את עצמו בעסק רווחי מצליח, ולאבד עצמו לדעת ביום שיפסיד אותו. האדם יכול להשקיע את כל כולו במניות, ביצרים, והוא נקשר אליהם. והאדם יכול להשקיע את כל כולו בתורה.
התורה נתנה לנו כבת של מלך. על ידי הבת, אנו מתקרבים גם למלך. על ידי הדבקות שלנו בתורה, על ידי המאמץ שלנו בתורה, אנו מתקרבים לקב"ה.
דע מעתה את התשובה, מדוע להתפלפל בתורה? מדוע לדקדק בפרטי השחיטה? מדוע להתאמץ שעות כדי להבין קושיות בדין בן סורר ומורה שלא היה מעולם?
התשובה: "כדי לצרף בהן את הבריות!"
לכן אנו לומדים תורה. לכן אנו מתפלפלים שעות בדין בן סורר ומורה ובסוגיות של אביי ורבא. בכך אנו נקשרים לקב"ה, בנסיוננו לרדת לעומק תורתו הקדושה. על ידי החיבור הקדוש הזה נקבע מקומנו בעולם הבא.
לכן מאוד מצחיק אותי לראות כופרים הלוקחים את דברי התורה ומנסים להבין אותן באופן מדעי, או לאנוס אותן לתכתיבי המדע כאילו נועדה התורה להעביר לנו ידע מדעי. התורה נועדה כדי לתת לנו דרך בחיים, דרך להתקרב לקב"ה, להתאמץ עבורו, בחירה בין טוב לרע במטרה כדי להבטיח את מקומנו בעולם הבא.
המדע נועד לשרת אותנו בעולם הזה, שהוא עולם זמני, והתורה נועדה לשרת אותנו לעולמי עולמים!
התורה היא מעבר לגבולות של זמן ושל מקום. התורה יכולה לדון גם בהלכות תיאורטיות, והכל למען שכלה של תורה. כדי שהתלמיד יזכה ל-דעת תורה, לקדושה אמיתית, ולחיבור עם הקב"ה. לכן אנו לומדים תורה:
לא בשביל שפן או ארנבת, לא בשביל שחיטת בהמה, לא בשביל בן סורר ומורה, לא בשביל כינים בשבת, אלא רק בשביל הקב"ה!
שלכם באהבה,
דניאל בלס.